מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלינו לארץ ישראל באוניית משא של פירות הדר

יום הולדת לסבתא
סבתא בתמונה מן העבר
בתוך מזוודה בין ארגזי התפוזים

שמי לינדה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי דביר.

אני לא כל כך זוכרת את החיים לפני העלייה, הייתי ילדה כבת 3. אני זוכרת רק את החצר הצבועה בצבע לבן, בה היינו משחקים.

הסיבות לעלייה לישראל היו מתוך אידיאולוגיה ציונית ואהבה לארץ ישראל. עלינו בשנת 1964, סופר לי שעלינו לארץ ישראל באוניית משא של פירות הדר. הגענו לשיכונים בצורת רכבת, לא ידענו מילה בעברית – רק סבא ואבא ידעו לדבר את שפת הקודש. נפגשנו עם עולים ממדינות שונות והייתה הרמוניה. דיברנו בשפת הסימנים, עם הידיים, החלפנו מאכלים וכו'.

בהגיעי לגן רימונים, שם הייתה הגננת יונה. היא מיד ביקשה לשנות את השם שלי לשם עברי ואני והוריי ממש לא הסכמנו ואפילו נפגענו מהרעיון. לאחר מכן הגעתי לבית הספר היסודי בשם אדיהו, ניהלה אותו הגברת גילה אזולאי. היא קיבלה אותי בחום ואהבה וציינה שהשם שלי מיוחד והיא מאוד אוהבת את השם שלי, זו הייתה חוויה מתקנת. דמות בבית הספר שהשפיעה על חיי בצורה מיוחדת זו המורה יפה לונדון, מורה למוזיקה שלימדה אותנו וחיבבה עלינו את השירים העבריים. היום בפתיחת כל שיעור שלי אני פותחת בשיר עברי מאותם ימים והילדים מאוד נהנים.

בבית דיברנו צרפתית ומרוקאית. גרנו בתוך בית קטן מאוד שני הורים, ארבעה ילדים, סבא וסבתא. הייתה חמימות ותמיד היו בבית ריחות של בישולים ואפייה. מבחינת משלוח היד של ההורים שלי במרוקו, אבא היה חייט ואימא הייתה מיילדת. כאן בארץ אימא גידלה את הילדים וטיפלה בילדים עם צרכים מיוחדים. אבא עבד במפעל שרשראות ישראל.

בשעות הפנאי שיחקנו כל ילדי השכונה באבנים ומקלות. למרות שלא הבנו אחד את השני ידענו לשחק יפה ולמצוא את המשותף ואנו בקשרים טובים עד היום. אהבנו במיוחד לטייל בתחנת הרכבת הישנה ושם היינו נהנים לצפות ברכבות הנוסעות.

בבית שמש הישנה הייתה ספריה שקראו לה בית ג'ימי, אהבנו מאוד לבלות בספריה ולקרוא ספרים. גם קולנוע היה שקרו לו "עציון" ופעם בשבוע היינו הולכים לראות סרטים טורקיים. הילדות שלנו הייתה מאוד מאוד מאושרת.

החוויה המשמעותית עבורי מן הילדות הייתה בבית הכנסת. הייתי לוקחת את סבי לתפילות מנחה וערבית. סבי היה קם באשמורת הבוקר והיה מעיר את השכנים לסליחות, קורא לכל אחד בשמו הפרטי ובשם משפחתו.

במשך הזמן ההורים רכשו השכלה, ואבא הפך להיות מנהל עבודה. הגיעה חיילת לבית ללמד את אימא לקרוא והיא התקדמה כל כך יפה. השאיפה שלה הייתה שכל הילדים שלה ילמדו לימודים אקדמיים ואכן הצליחה – זה היה האושר שלה.

"אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת" – בכל מילה בעברית הייתי מאושרת.

הזוית האישית

דביר הנכד המתעד: היה לי כיף לשבת ולשמוע את סיפור החיים של סבתא, ובעיקר מצא חן בעיני שעשינו משהו משמעותי יותר מאשר בדרך כלל בזמן האיכות שלנו, ותיעדנו את סיפורה.

מילון

שיכונים בצורת רכבת
שיכונים ארוכים ללא מרווחים בין הבתים.

עִברוּת
מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי. עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ"שלילת הגלות". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת“

”בכל מילה בעברית הייתי מאושרת“

”סבי היה קם באשמורת הבוקר והיה מעיר את השכנים לסליחות, קורא לכל אחד בשמו המלא“

הקשר הרב דורי