מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליית משפחתי ממרוקו וההתאקלות בארץ

פנינה עם אחיה
הוריה של פנינה
עליה והתיישבות

שמי פנינה חסיד תורגמן נולדתי בשנת 1956 בבאר שבע. הורי יעקב תורגמן ז"ל וחנה תבדא לחיים ארוכים; נולדו בכפר טינשדד שבמרוקו, משם עברו לעיר פס שם נולדו שתי אחיותיי, שושנה ומרים.

אבי אדם דתי שלמד תורה בחדר היה מורה בעצמו וכך ידע היטב עברית. בשנת 1953 עלו הוריי ממרוקו לישראל באונייה דרך מרסיי שבצרפת, למחנה העולים, שער העלייה בחיפה. חייהם של הוריי לא היו קלים כעולים חדשים. קשיי שפה, מחסור במזון, במציאת עבודה ומגורים ראויים. העולים החדשים התגוררו במחנות עולים, באוהלים בתנאים קשים של צפיפות ודוחק.

דודי יוסף תורגמן ז"ל, שהגיע לארץ כבר בשנת 1948 וחווה את הרעב והאבטלה בירושלים, הציע לאבי (אחיו) לעבור להתיישבות חקלאית .שם אפשר, לייצר מזון אמר. וכך בנסיעה לילית על גבי משאיות הגיעו הורי למושב שדה צבי הנמצא בצפון הנגב עם שתי אחיותיי. בבוקר חשכו עיניה של אימי ,למראה הכל סביבה היה רק חול וחול. אוהלים עשויים ברזנט שחור. ללא מים זורמים וללא חשמל, השירותים בחוץ היו בור ספיגה, מים שאבו מבאר סמוכה.(בסביבה היו הרבה בארות מים) אור מעששית נפט, מסביב היו סכנות של מסתננים (הבדואים היו גונבים). אמי שאלה את עצמה, איך אגדל את ילדי כאן האם זאת הארץ המובטחת? אבל הוריי היו ציוניים ושמחו מאוד שהגיעו לארץ הקודש ושנפלה בחלקם הזכות לבנות את הארץ.

כך היה. אבא ז"ל וכל חברי המושב השתתפו וחפרו את המוביל הארצי הצינור שמוביל מים מהכנרת למושבים בנגב. בעזרת הסוכנות היהודית בנו את ביתם, מטבח ושני חדרים לכל משפחה. שירותים היו בחוץ ,מבנה בטון עם חור באדמה. וכך בנו גם את בית ספר, מרפאה, צרכנייה וכל שאר הצרכים למען חיי קהילה ראויים. בראשית ההתיישבות הגיעו מדריכים חקלאיים, שהדריכו את התושבים כיצד לגדל ירקות, בעלי חיים ולנהל ישוב חקלאי. חיילות הגיעו למושב בכדי ללמד קרוא וכתוב את נשות הכפר.

אבי גידל סלק סוכר, תפוחי אדמה, מלפפונים, עגבניות ועוד גם לול תרנגולות וכבשים אותם יצאנו לרעות באחו. אני הייתי יוצאת בשבת בבוקר, כל העבודה הזאת הצריכה הרבה ידיים עובדות, וכך כל המשפחה התגייסה לעבודה. אני ושמונת אחיי, היינו קמים מוקדם בחמש לפנות בוקר לקטיף מלפפונים לפני ההליכה ללימודים. ואחר הצהריים שוב יצאנו לשדה והמשכנו בעבודות לפי הצורך. תמיד עבדנו, בכל דבר שנדרש. בקטיף, באיסוף ביצים, שתילה וניקוי עשבים. כך נולדה גם העזרה ההדדית, בין המשפחות כולם עזרו לכולם בעבודות החקלאיות. למשל זכור לי קטיף סלק סוכר, כאשר התארגנו חברי הכפר לקטיף לכל חבר למספר ימים כאשר סיימו אצל האחד עברו, למשפחה האחרת וכך כולם עבדו אצל כולם . והנשים עמלו בהכנת האוכל ועוגיות לכל הקוטפים.

התוצרת החקלאית נמכרה בשווקים, לא לפני שחולקה למי שהיה צריך, או שהיו עושים החלפת סחורות. אירועים משפחתיים, חתונות, ברית מילה, בר מצווה ועוד, חגגנו בחצר. נשות המושב היו באות לעזור בבישולים ואפיה וכמובן כל הכפר היה מוזמן.

בית הספר היסודי למדתי בכפר אחרי התיכון, עברתי למדרשת רופין שבעמק חפר. שם למדתי בסמינר למורים; לטבע וחקלאות. הייתי מורה ומנהלת חווה חקלאית במשך ארבעים שנה. לאחר נישואיי, עברתי לגור בכפר מונאש הסמוך למדרשת רופין ויש לנו משק חקלאי. היום אח אחד שלי מתגורר עדיין במושב בשדה צבי ועוסק בחקלאות, יתר אחיי ואחיותיי גרים בערים שונות בארץ (לא חקלאים).

הזוית האישית

פנינה: השתתפה התכנית הקשר הרב דורי במסגרת לימודיה בתת הותיקים בבית הספר מרים ילן שטקליס, בנתניה.

מילון

עזרה הדדית
תמיכה של החברים בקהילה, בקבוצה, ישוב, מדינה ועוד אלה באלה.

ציטוטים

”כך נולדה העזרה ההדדית בין המשפחות, כולם עזרו לכולם.“

הקשר הרב דורי