מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בני שמר, נולדתי בשנת 1949 ברומניה, לאחר השואה. אני בן להורים ניצולי שואה.

אבי שהיה נשוי לפני המלחמה איבד את אשתו ואחד מבניו במחנה השמדה וחיפש את בנו השני שהיה ילד בן 8 ,לאחר שאיתר אותו ולא מצא את משפחתו הוא התמקם בדורוחוי, רומניה.

אמי שהייתה בזמן המלחמה במחנה השמדה יחד עם אחת מאחיותיה איבדה במלחמה את הוריה ושלושה אחים. היא באה ממשפחה של שבעה אחים אך נשארו רק ארבעה. הם התאחדו לאחר המלחמה והחליטו כולם לעלות לארץ ישראל. עד עליתם לארץ המשיכו להתגורר ברומניה. הם התגוררו בצפון רומניה בדורוחוי, הנמצאת על גבול מולדובה. בעיירה שרוב תושביה היו יהודים דתיים ששרדו את השואה ופרעות מצד השכנים בתקופת השואה וגם לאחר ששרדו את השואה וחזרו לעיירה.

בתום המלחמה נפגשו אבי ואמי התחתנו וילדו את אחי ואותי.

הוריי

בהיותי בן שנה וחצי משפחתי – הורי ושני אחי נרשמו לעליה ועלו בשנת 1951 דרך רומניה באנייה ישר לנמל חיפה. בהגיעם ארצה נשלחנו למחנה קליטה חלסה, כפר ערבי נטוש – כפר אל-ח'אלצה אשר היה כפר ערבי גדול באצבע הגליל שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. על אדמותיו יושבת היום העיר קריית שמונה. לאחר מספר ימים עברנו למעברה בטירת הכרמל ליד חיפה.

החיים בצריף עץ היו לא פשוטים, חדר אחד לחמש נפשות. זה היה קשה אך זה זכור לי כילד כחוויה. שנותי הראשונות עברו בפעוטון וגן ילדים שהיו במעברה. בתור ילד קטן הזיכרונות טובים ולא חשתי קיפוח או מחסור. ההורים עבדו מבוקר ועד ערב ואני ואחיי נשארנו בהשגחת הדודה אך רוב הזמן היינו לבד.

סבא בני בצעירותו

התחנה הבאה הייתה מעבר לעיר התחתית בחיפה ,שם למדתי בבית ספר יסודי שנקרא "שדרות הכרמל". כעבור חמש שנים עברנו להתגורר בדירה גדולה יותר בבת גלים, שם עברו חיי עד גיוסי לצבא.

הזוית האישית

רוני: היה לי מעניין לשמוע מסבא על ילדותו ועל סיפור העלייה. וכמו תמיד נהניתי להיות עם סבא.

אשתו של בני, רחל שמר, משתתפת אף היא בשנה זאת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתם רוני ומספרת את סיפור עלייתם של הוריי לארץ ישראל.