מאגר סיפורי מורשת

שם נעוריה של אמי הוא אבלין שבת כהן, היא נולדה בשנת 1933 בעיר בצרה שבעירק. היא הילדה החמישית מבין 10 אחים. משפחתה הייתה עשירה ומכובדת מאוד. לאביה היה מפעל סיגריות מפורסם אשר שירת את תושבי בצרה. בגיל  16 עלתה לישראל לבדה עם קבוצת צעירים ועוברת שמה לרות. פקידי משרד הקליטה העבירו אותה לשער העלייה (מחנה מיון לעולים) בבית ליד שליד חיפה, לאחר יומיים נקלטה רות לקיבוץ רמת הכובש ליד כפר סבא. כאשר נתנו ליהודים אשרת יציאה חוקית ב 1950 עלתה משפחתה לארץ, הם ויתרו על כל רכושם כולל מפעל הסיגריות, תכשיטים, כסף ומטילי זהב. לפי סיפורי משפחתי הנחיתה הייתה מרגשת מאד, הייתה הרגשה של חופש והתחלה חדשה, תחושה שהגיעו לבית האמיתי.  

באישון לילה חנתה מכוניתם של אנשי הסוכנות ליד הבית של הורי סבתא רבתא, בשקט ובאיחולי דרך צלחה נפרדה מהמשפחה. קבוצה של כ-60 איש התאספו ליד חופו של נהר "שאט אל ערב", קרוב מאוד לעיר בצרה. הקבוצה חיכתה לנהג הסירה הערבי, שיביא להם סירה לחציית הנהר לכיוון פרס.  הציפייה בחושך הייתה רוויית מתח, האם יצליחו לעבור בשלום? האם ייתפסו? נשמעה ירייה בודדת, המתח בין חברי הקבוצה גבר. משבושש הנהג לבוא הקבוצה הבינה כי  ירו בו. מארגני הקבוצה החליטו כי למרות מותו של הנהג המבצע יימשך אך בהליכה רגלית לחציית הגבול. הדרך הייתה לא קלה, שודדים גנבו את כספי אנשי הקבוצה, חלקם חלו, רובם התייאשו ועזבו מתוך פחד. בסופו של דבר הגיעו אל היעד, ולאחר חציית הגבול חיכו להם אנשי הסוכנות והעלו אותם למטוס. במטוס הייתה צפיפות נוראית של אנשים,ריחות, חולי ובכי. דבר לא ייאש את סבתא רבתא. היא הגיעה לארץ בשעה טובה.

העלייה לארץ ישראל כמשפחה סבתא תלמה –

סבתא  של יובל מספרת את סיפור העלייה לפי מה שסיפרו לה הוריה. בשנת 1950 עלתה משפחתה של סבתא רבתא  במסגרת העלייה "עזרא ונחמיה", והתיישבה במעברה שבכפר סבא במשך כשלוש שנים. התנאים במעברה היו קשים, הם התגוררו באוהל ענק יחד עם משפחות נוספות, ללא מים ושירותים קרובים. לא הייתה עבודה והיה קושי רב להשיג בגדים ומזון. הם היו צריכים לעמוד בתור ולקבל בהקצבה את המזון שניתן לפי מספר הנפשות. בחורף הגשם דלף מבעד לחורי הברזנט, מיטות הסוכנות שלהם צפו בבוץ והאוהלים התמוטטו על יושביהם. בקיץ שרר חום כבד ולא הייתה אפשרות להתקלח. אנשי העלייה והקליטה ניסו לשכנע את המשפחות לשלוח את הילדים לפנימיות, למרות התנאים הקשים סבתא רבתא סירבה. כעבור שנתיים הוחלפו המגורים מאוהלים לצריפונים, שם גרו כשלוש שנים נוספות. מדי פעם פרצו דליקות בצריפונים  מה"פרימוסים" (אשר שימשו לבישול) וממנורות הנפט בהם השתמשו.

 

סבתא רבתא עזבה את הקיבוץ והצטרפה אליהם שם הכירה את סבא רבא, יוסף, שגם משפחתו עלתה ארצה במסגרת העלייה והתמקמה במעברה שבכפר סבא. הם נישאו ועברו לרמלה שם גרה סבתא תלמה עד עצם היום הזה.

סבא רבא, יוסף חזון, נולד בבגדד  שבעיראק בשנת 1930. משפחתו של יוסף התגוררה עם תושבים מהמעמד הגבוה. בני משפחתו של אבי המצומצמת והמורחבת השתייכו למעמד זה.  הוא היה רב והתעסק לרוב בסחר של מטילי זהב. המצב המדיני בעיראק היה קשה מאוד ליהודים, בוצעו רדיפות ומעצרים, ולכן הם היו מוכנים לצאת מעיראק בכל מחיר. במרץ 1950 התפרסם החוק שהתיר ליציאת יהודים מעיראק, בתנאי שיוותרו על אזרחותם העיראקית ועל רכושם. אביו של אבי מכר את רוב רכושו אך בזמן ההמתנה לעליה אזל הכסף שהיה ברשותו.מלבד בגדים וחפצים אישיים לא ניתן היה להעלות למטוס שום רכוש אחר. אפילו תמונות מחיי המשפחה בעיראק, כולל תמונות מתקופת ילדותם. למרות זאת חלקם הצליחו להחביא תמונות בודדות בתוך המזוודות שלקחו למטוס.

באותה שנה יוסף עלה לארץ במסגרת העלייה "עזרא ונחמיה" עם משפחתו למעברה שבכפר סבא. התנאים במעברה היו קשים. את יוסף שלחו לעבוד בסיקול אבנים ועקירת עצים. זה מזכיר את הסרט סלאח שבתי. בשנת 1951 התגייס יוסף למשמר הגבול ואחרי שנתיים התגייס למשטרת ישראל. הוא היה שוטר תנועה בתחילת שירותו, אחר כך הועבר למחלקת גיוס שוטרים ומאוחר יותר כיהן בתפקיד קצין חקירות עד לפרישתו.

 

משפחת אבי הגיעה למעברה בכפר סבא. הם עברו את אותם תלאות כמו סבתא רבתא. במעברה אבי היה צריך לפרנס שתי משפחות של אביו ואחותו וכל זה במשכורת אחת. עיסוקו היה עקירת עצים וסקילת אבנים, שם הכיר את סבתא רבתא (אמי) וכעבור חצי שנה נישאו. בשנת 1953 עברו למעברה ברמלה עקב תפקידו של סבא רבא במשטרת רמלה. שם סבתא תלמה נולדה.

 

סבתא תלמה נולדה למשפחת חזון בשנת 1954 בבית החולים קפלן ברחובות. סבתא היא הילדה השנייה מבין 4 אחים (נאווה, סימון ורענן). סבתא סיימה את בית הספר  היסודי "מענית" ועברה לתיכון "רמלה לוד", אחד מבתי הספר הטובים באזור המרכז. בשנת 1972 התגייסה סבתא לצבא ושירתה כקצינת קישור בקצח"ר (היום הוא פיקוד העורף). 

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. במסגרת תפקידה, גייסה סבתא כ 1000 מילואימניקים, ובמהלך המלחמה סבתא ביקרה את חייליה ודאגה להעביר חבילות ומכתבים. מיחידת המילואים נהרגו 4 חיילים, וסבתא נאלצה יחד עם קצינת הנפגעים להודיע למשפחות החללים. במלחמה זו הגיעו אוטובוסים על מנת לקחת את המגויסים ומבין הנהגים היה סבא אליעזר ששם הכיר את סבתא תלמה. לאחר כשנה וחצי נישאו סבא וסבתא. סבתא החלה ללמד בבית הספר "בן צבי" ברמלה, כמחנכת לכיתות ז ח וכשהחל המעבר לחטיבות הביניים סבתא החלה ללמד בכיתות ה'-ו'.

בשנים 1995-2005 סבתא התנדבה לקהילה ברמלה בתור גזברית קבוצת כדורסל נשים "אליצור רמלה" ומאוחר יותר יושבת ראש של הקבוצה, שמהווה חלון ראווה של העיר רמלה. בשנים אלו זכתה הקבוצה במספר תארים, כגון: גביע המדינה בשנת 2005 ו-5 פעמים אליפות המדינה בשנים 1996, 1998, 2000, 2004, 2005. בשנת 2005 לסבתא היה עיסוק חדש – אני, יובל,  לכן החליטה לעזוב את העמותה לטובת זמן איכות איתי.

 

סבא אליעזר נולד בשנת 1948 עם הקמת מדינת ישראל, בבית חולים פורייה בטבריה, דור שביעי למשפחת כהן.סבא הוא הבן השביעי מבין 10 אחים (פנחס, רחל, יעל, ירדנה, ציונה, אמנון, אורה, שמוליק ואריאלה).בשנת 1960החליטה המשפחה של סבא לעבור לאזור המרכז ולגור ברמת גן.במהלך שנות ילדותו סבא היה בתזמורת רמת גן כמתופף יחד עם אחיו אמנון, כ-4 שנים עד לשירותו הצבאי.בשנת 1966התגייס סבא ללהקת חיל האוויר כמתופף והופיע לפני יחידות צה"ל. לאחר כשנתיים החליט סבא לעזוב את הלהקה ולהתגייס לחיל הנדסה, שם סיים את שירותו הצבאי.בשנת 1969 החל לעבוד בחברת "אגד" כחבר עד לפרישתו בשנת 2004. בשנת 1974 הכיר סבא את סבתא  ובשנת 1975 נישאו. נולדו להם 4 ילדים (דברת, מאור, אסף ואלדר).  

 

משפחת לישאור :

בשנת 2004 הוריי נישאו, לאחר כשנה נולדתי, בן בכור למשפחת לישאור. אבי, גיל, מנהל פרויקטים ואמי, דברת, מבקרת פנים של מועצת באר טוביה. המשפחה התרחבה ואחריי נולדו איתי, עידו, עמית ונדב.

 

סבתא הייתה רכזת טיולים ואין מקום בארץ שהיא לא מכירה. אנו הנכדים אוהבים לצאת אתה לטיולים ולכתת רגליים. סבתא החליטה לקחת את שני נכדיה הגדולים לברצלונה, אותי ואת בן דודי דניאל.

 

תשע"ו