מאגר סיפורי מורשת

להורים של סבתא חנה קוראים מיכאל ומאירה.

מיכאל נולד בעיר וינה שבאוסטריה. הוא למד להיות נגר כי ידע שזה הזמן לבנות את היישובים בארץ ישראל. הוא היה חלוץ.

מאירה נולדה בגרמניה ולמדה להיות גננת ומטפלת בילדים. גם היא הייתה חלוצה.

בשנת 1938 מיכאל הגיע לפלסטינה עם כרטיס סטודנט ששלחה לו לילי אחותו הגדולה מהארץ. לאחר שלמד שנה אחת באוניברסיטה העברית בירושלים הוא החליט להצטרף ללוטה, אחות נוספת, שחיה בקיבוץ עין גב שעל שפת הכנרת.

בשנת 1940, באמצע מלחמת העולם השנייה, עלתה מאירה לארץ עם קבוצה של חניכים שהיא הייתה המדריכה שלהם. הם שטו על סירת נהר מגרמניה, על נהר הדנובה, אל הים השחור. שם עלו על אנייה בדרך לארץ ישראל. האנייה הייתה אמורה לשאת 50 אנשים, אבל הצטופפו עליה 500 יהודים שרצו להגיע לארץ. השייט ארך 3 חודשים וכשהם הגיעו לארץ תפסו הבריטים את האנייה. הם כלאו את האנשים במחנה המעצר בעתלית. למאירה הייתה אחות בארץ ולכן שיחררו אותה.

מאירה החליטה להצטרף לקיבוץ עין גב כי שם גר שלמה, בן דודתה. מסתבר שמיכאל ושלמה היו חברים טובים וכך הכירו מאירה ומיכאל והחליטו להקים משפחה. הבת הראשונה שלהם היא חנה, שנולדה לפני הקמת המדינה. באותם זמנים לא היה כביש מסביב לכנרת ומאירה שטה לבית היולדות בטבריה.

קיבוץ עין גב נוסד על שפת הכנרת ביולי 1937 במסגרת ישובי "חומה ומגדל". במלחמת העצמאות היה הקיבוץ יישוב יחידי בחוף המזרחי של הכנרת. פרטים נוספים אפשר לקרוא בוויקיפדיה

מעיין זכה להכיר את סבא מיכאל שחי עד גיל מופלג 97.5 שנים ונפטר לפני שנתיים.

הזוית האישית

סיפור עלייתם לארץ והיכרותם של סבא רבא וסבתא רבתא של מעיין, המועבר אליו דרך סבתו ואביו