מאגר סיפורי מורשת

בהיותי בת עשר הורי החליטו לעלות לארץ ישראל עקב הסתבכותו של אבי עם שלטונות תורכיה. מצבנו הכלכלי היה מצוין וגדלתי בבית שלא היה בו מחסור בשום דבר. כשהגענו לארץ היה לי מאוד קשה להתאקלם מכל הבחינות ורציתי לחזור למשפחתו של אבי שנשארה בתורכיה. כמובן שהורי לא הסכימו והייתי צריכה להתמודד עם כל המכשולים שבדרך. הורי רשמו אותי לבית הספר הקרוב לבית. כשהתחלתי ללמוד בבית הספר הילדים צחקו עלי ולא יכולתי להמשיך ללמוד. גרנו בטבריה אבל אבי לא מצא עבודה ונאלצנו לעבור לתל אביב, וכך גם אני נאלצתי לעבור לבית ספר אחר. בתל אביב היה כבר יותר טוב. התחלתי ללמוד את השפה, בחשבון הייתי המצטיינת של הכתה וכולם אהבו אותי, ולאט לאט התחלתי לאהוב את הארץ. הורי גם התחילו להתאקלם. אחרי שנה של שהייה בארץ כבר אי אפשר היה להבחין שעלינו לארץ לפני שנה.

אחרי שנתיים הורי החליטו לחזור לתורכיה ואני לא רציתי לחזור. הייתי בכתה ח'  ושכנעתי אותם לא לחזור. אמרתי להם שיירשמו אותי לפנימיה, והם כמובן לא רצו להשאיר אותי לבד, אז לא נסענו ונשארנו בארץ. הייתה תקופה מאוד קשה מבחינה כלכלית ואבי חלה. הייתי צריכה לעזור בבית, בערב למדתי ובבוקר עבדתי וכך הוצאתי תעודת בגרות. אני כמובן רציתי להתגייס לצבא אך הורי לא נתנו לי וכך ראיתי את עצמי עובדת. התחלתי לעבוד בבנק דיסקונט כמזכירה של עובד מאוד בכיר בבנק והתחלתי להתקדם בעבודה באופן מאוד מהיר. בהיותי בת 20 הכרתי את בעלי בדרך לא כל כך מקובלת: חציתי כביש באור אדום ברחוב והשוטר רץ אחרי לרשום לי דו"ח והתחלנו לדבר. אני התחננתי שלא ירשום לי דו"ח וכך הכרנו. כעבור שנתיים התחתנו. הוא התקדם יפה בעבודה וכך גם אני. היו לנו חיים יפים, אבל פתאום נקטע הכל כאשר אבי נפטר וסבי וסבתי גם הם נפטרו באותה שנה והחיים שלי השתנו. לא ידעתי מה זה שכול ונכנסתי לדיכאון. כעבור שנה נכנסתי להריון. היה הריון קשה, סבלתי הרבה והייתי 4 חודשים בשמירת הריון בבית חולים. בחודש שמיני ילדתי את אמא של שי, בתי הבכורה, ששמה ענת .