מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בצ'כיה בעירה כפרית  להורים שלמה ומלכה זקס ולאחות בוגרת בשנה ושמה חנה.

את סבי וסבתי משני הצדדים לא הכרתי הם נספו בשואה, אבי סיפר הרבה על הוריו בין הסיפורים הוא אמר שהם היו אנשים דתיים ושהוא חזר ממחנה העבודה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה הביתה בבית גרה משפחה אחרת לא יהודייה, הוא נשאר כמה ימים בכפר כדאי לשאול או לראות אם אנשים ראו את הוריו או את אחיו ואם משהו נשאר בחיים מהמשפחה לבסוף הוא מצא את אחותו. לאחר שהוא ראה שנשארה רק אחותו הוא החליט לעלות לפלסטינה.

אבי החליט לעלות לפלסטינה

עליתי לארץ הייתה בסוף שנת 1949 אחרי שאבי החליט שהוא רוצה לעלות לפלסטינה. עלינו לארץ דרך איטליה ושהינו שם מספר חודשים עד שהיגיעה אניית העצמאות ושטנו לנמל חיפה. לאחר מכן העבירו אותנו למחנה עולים פרדסיה. היה אז חורף קשה ירד שלג הכל הוצף בגשם והיה קור עז, הגשם חדר לאוהלים.

לאבי היה חבר שקראו לו בוני והוא היגע לארץ לפני אבי והוא סידר לאבי עבודה, בנית בתים בתל אביב לאחר מכן עברנו לגור במושב צפריה בעקבות אחות של אבי, גרנו במבנה אם גג מפח שהיה אז מבנה נטוש וכמובן שהחורף וגשם לא פסח עלינו שם.

עין ורד

בוני החבר של אבי שאל את אבי "מה אתה רוצה לעשות, מה אתה יודע לעשות?" ואבי ענה לו "אני יודע לעבוד בחקלאות ועם חיות" ובוני לקח את אבי איתו למושב עין ורד רוב המושב היה שומם ללא כבישים וגרו שם כמה משפחות ותיקות, הוותיקים שמו לעצמם מטרה להביא להרחבה בעין ורד אנשים ניצולי שואה ממזרח אירופה. בעין ורד אבי עבד בהעמסת פרי הדר על משאיות. אבי לקח את אמי ליראות את המקום בו נגור ואמי לא התלהבה מקח ורצתה לגור בעיר בתל אביב, ולבסוף הוחלט לעבור לעין ורד בהתחלה גרנו בצריף עם מטבח ושירותים בחוץ ולאחר מכן הסכנות בנו לנו את שלושת החדרים ומטבח והשירותים נשארו בחוץ.

בהמשך אבא התחיל לגדל ירקות והייתה בעיית מים היו צריכים להשקות בלילה, לאבי היה שותף בירקות, באותה התקופה היו מסתננים שבאו להרוג ולגנוב, לילה אחד אבי הלך לפתוח את המים בחלקת הירקות והוא חש רעש והייתה לו ביד ממטרה והוא דפק על הצינור והמסתננים חשבו שהוא מכניס כדור לקנה והם ברחו והסתתרו ולאחר כמה שעות השותף (פיקסלר שמו) הלך לסגור את המים והמסתננים ערבו והרגו אותו.

המצבה של השותף של אבי, פיקסלר

בהמשך אבי המשיך לפתח את המשק קנה פרות בנה לול והתחלנו את חיינו בעין ורד. בבית דיברנו צ'כית. בגיל  שלוש התחלתי ללכת לגן ולא הבנתי מילה כל יום חזרתי עם מילה חדשה בעברית וקח גם ההורים למדו ממני ומאחותי עברית.

אני בילדותי במושב

אבי עבד קשה מאוד, כל לירה שהייתה לו שמר כדאי לקנות פרות (הביא יום אחד עגלה במונית, המונית עצרה ליד הבית ואנחנו מסתכלים ורואים את אבא יורד עם עגלה). לאט לאט הסוכנות סיימה לבנות את ביתנו, עברנו לביתנו עדין השירותים והמטבח היו בחוץ המצב בבית היה עדין קשה ואבא השקיע כל לירה במשק בהתחלה היה לנו פרד ועגלה ובהמשך אבא קנה טרקטור ישן משומש. לאמי עדיין לא הייתה מכונת כביסה (כיבסה בידיים) גם אמי עבדה קשה מאוד גם בבית וגם היא עזרה לאבי במשק. באותם הימים נולדה אחותי השנייה ציפי שמה.

תמונה משפחתית

כל יום שבת אבי היה הולך לבית הכנסת ובצהריים היה שומע פרקי חזנות ברדיו והיה צריך להיות דממה בבית. לי ולאחיות של היה מעט בגדים שהיה לנו בגדים לגן ובגדים לבית ובגדים חדשים קיבלנו רק בראש השנה ופסח וכמובן משחקים לא היו, הינו משחקים בחבל, קלס, 5 אבנים.

בהמשך המשק גדל יפה והתפתח אבא גידל ירקות (עגבניות בהדליה, מלפפונים) נטע פרדסים (ולנציה, שמוטי שאלה סוגי תפוזים, לימון). הינו משקים את הפרדסים בצינור גומי אבי הכין גומה לכל עץ, ציפי אחותי התחילה להשקות בצד אחד ואני בצד שני ונפגשנו באמצע וזה לקח הרבה זמן כי כל גומה הייתה גדולה וגם לא השקנו עם זרם חזק כדאי שכל עץ ישתה.

עם פרי העץ

הזוית האישית

סבתא ורדה: נהניתי לקחת את בר נכדתי למסע ילדותי שהחל בחול והסתיים במושב עין ורד. בר ראתה את ההבדל בין אז להיום

בר פאוקר: נהניתי לעבוד עם סבתא ולשמוע את הסיפורים המעניינים על משפחתה למדתי המון על השוני בין אז להיום ועל הקשיים של פעם.

המצגת של ורדה טל ובר