מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייתי וחיי בארץ ישראל בשנת 1955

אני ונכדתי ביחד
אני ובעלי בחתונה ביחד
בשנת 1955 פגשתי את בעלי לעתיד, ניסים בן יקר

שמי בלה בן יקר. נולדתי בשנת 1931 בסופיה בבולגריה. שם דברנו בולגרית. היו לי שני אחים, זיקו ומרקו. לאמי קראו מתי ולאבי אדולף. לי יש שני ילדים, אמירה, בת 50 ויוסי, בן 54.
 
עיסוקיי בעבר
למדתי שנתיים קורס למדע ביולוגית. הייתי גננת, לבורנטית בבית החולים הדסה, עזרתי לבעלי (ז"ל) במפעל שלו. התחתנתי בתאריך 28.10.1956 עם ניסים בן יקר (ז"ל) שהיה בעל תומך, בעל טוב, אבא מדהים, בעל הבית של מפעל מוצלח לבניית מכונות מיץ, יוזם. הוא עבד באל על בתור מהנדס טייס והוא אפילו הטייס את בן גוריון לאלית ובן גוריון אמר לו לשנות את שם המשפחה מקריו ( לשעבר) לשם עיברי שהוא בן יקר .
 
הבית בילדותי
בדירה בקומה רביעית דירה גדולה ויפה ובבית גרו חמישה אנשים ביחד ב- 3 חדרים. הייתה לנו עוזרת בית שהייתה ישנה במטבח ובבוקר השק"ם הייתה מכינה ארוחת בוקר לשלושת הילדים ושולחת אותנו לבית הספר.
 
בבית היו מאכלים מיוחדים שאני אוהבת: היו לנו מאכלים מיוחדים ליהודי בולגריה שהם ממגורשי ספרד ואלה מאכלים טעימים כמו פסטל, קציצות פרסה, קציצות תפוחי אדמה וכל מיני מאכלים מבצק (מאכלים מאוד טעימים)
 
סיפור חיי עלייתי לארץ ישראל וחיי בה   :
 
בגיל 17 אני עליתי לבדי לארץ ישראל ואחריי שנה משפחתי עלתה לארץ. הרגשתי רצון רב לעלות ארצה ולעזור בבנייתה ולהילחם לעצמאותה אז החלטתי שאני צריכה לבוא ולבנות את ארץ ישראל. בדרכי לארץ הייתי בקפריסין 6 חודשים ורק אחריי הכרזת המדינה בתאריך 15.5.1948 עליתי ארצה והגעתי לקיבוץ משמר העמק.
 
באותו הזמן הייתה מלחמת העצמאות בארץ ואנחנו למדנו הרבה איך לעזור ואנחנו עזרנו המון בקיבוץ (בחקלאות, משק, אימונים צבאיים ). היינו בקיבוץ בתור עליית נוער  ואחריי  3 שנים וזה נתן לי יסוד רציני על חיי בארץ וגאווה.
 
אחריי 3 שנים בקיבוץ אני עזבתי ובאתי לגור ביפו יחד עם הוריי ועם שני אחיי. היה לי רצון גדול ללמוד באוניברסיטה רפואה אבל היות ואחי הגדול כבר למד בטכניון בחיפה לא היה אפשרות כספית ללמוד הלכתי לעבוד במעבדה בבית החולים הדסה בתל אביב. היות והייתי ללא השכלה מתאימה עבדתי בלי שום תשלום בתנאי שאני אלמד מתוך העבודה אבל הייתי צריכה כסף לנסיעות אז עבדתי בנוסף לבית החולים בחנות של צעצועים עם תשלום מינימלי.
 
באיזו שהוא שלב התחלתי ללמוד אחריי העבודה בבית החולים ללמוד ביולוגיה, אנטומיה, פיזיקה ועוד מקצועות כדי להוציא תעודת הסמכה בתור לבורנטית . קיבלתי באותם הזמנים הזמנה כדי להתגייס לצבא אבל הנהלת בית החולים ביקשה מהצבא לשחרר אותי בתור לבורנטית נדרשת.
 
בשנת 1955 פגשתי את בעלי לעתיד, ניסים בן יקר, שבאותם הזמנים עבד באל על, ואנחנו נפגשנו במפגש חברתי של חברה שלי. בשנת 1956 התחתנו, החתונה התקיימה בתל אביב, בבית בכנסת אוהל מועד. אנחנו התחתנו בזמן מלחמת סיני וכמו כן בחתונה היו רק נשים כי הגברים היו בצבא בגלל המלחמה.
 
בעלי אהב להיות עצמאי ובגלל זה פתח מפעל למכונות מיץ. אני המשכתי לעבוד במעבדה בבית החולים הדסה ואחריי שקיבלתי את ההסמכה נהייתי אחראית על המעבדה. אחריי 4 שנים נולד לי הבן הבכור יוסף ( יוסי ) בגללו יצאתי לחופשת לידה בלתי מוגבלת תקופה.
 
אחריי 2 שנים עברו לתל אביב ו-4 שנים אחריי הבן הבכור בתי השנייה אמירה היינו משפחה מאושרת ומאוחדת. אני ישבתי בבית לטפל בילדים בזמן שבעלי הלך לעבוד ועזבתי את המקצוע לבורנטית בבית חולים. הילדים גדלו ולמדו בבית הספר היסודי אהבת ציון ובחטיבה בבית הספר עירוני ד' ובתיכון הם למדו בבית הספר עירוני ד' ובתיכון חדש.
 
יש לי נכדות: 3 בנות הגדולה נויה בת 20 בצבא , הבינונית מיכאלה בת 18 ספורטאית מצטיינת , הקטנה סיוון בת 12 ספורטאית מצטיינת איתה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי.
 
תשע"ה 

מילון

שמריקו
לתת מכה קטנטנה

ציטוטים

”אם עובדים לאט מספיקים הכל“

הקשר הרב דורי