מאגר סיפורי מורשת

שלום עמרם נולד בשנת 1915 בתימן, עלה לארץ עם הוריו, אשתו ובתו בשנת 1948, כשהיה בן 33, במסגרת "מרבד הקסמים", וגר באשקלון.

חיי היהודים בתימן לצד שכניהם הערבים היו טובים. הגברים יצאו לעבוד מחוץ לבית ולפעמים שהו ימים מספר מחוץ לבית והתארחו בביתם של ערביי תימן, שהיו ביחסים טובים איתם. הגברים למדו ב"חדר", ידעו להתפלל ודיברו עברית בלשון תנ"כית. הנשים היו בבית, ורובן לא ידעו קרוא וכתוב. האישה היא שדאגה לחינוך ילדיה, שלחה את הבנים ל"חדר", והבנות נשארו באחריותה עד נישואיהן. שלום למד בחדר "מורי" ואחר כך גם לימד שם. הוא עסק בעיבוד עורות ובתפירת מעילים.

האימאם דאג ליהודי תימן והגן על זכותם לשמור את דתם. לאחר מותו בידי מתנגדיו עלה בנו אחמד לשלטון והמשיך את דרכו של אביו. הוא דאג למתן היתרי עלייה לארץ ישראל ליהודים, אם כי לא האמין שרובם אכן יעזבו. אלא שהמציאות טפחה על פניו, ורוב הקהילה היהודית עזבה. היא עשתה את דרכה ברגל במשך שבועיים עד לעיר צנעה ומשם לעדן, אך רבים נפטרו במהלך הדרך עקב תנאים קשים, מחלות והתייבשות.

לישראל הגיעו יהודי תימן בטיסה. עם הגעתם הם הועברו לראש העין למגורים זמניים באוהלים, ללא מים וללא חשמל ולאחר כחודש הועברו לשכונת מג'דל באשקלון. כל משפחה קיבלה בית לפי מספר הנפשות. זוג הורים וילד קיבלו בית שכלל חדר וחצר.

שלום וסעדה עמרם עם עלייתם מתימן

שלום שימש מנהל עבודה בחברת "סולל בונה", שסללה כבישים מראשון לציון עד אשקלון וסביבתה, ובגיל 62 יצא לפנסיה. מכספו הפרטי הוא הקים בית כנסת לבני העדה התימנית בשכונת מגוריו באשקלון. בית הכנסת משמש גם למפגשים וללימוד תורה וגמרא. גם היום, כשהוא כבר בן 104, עולים אליו לרגל כדי לשמוע דבר תורה מפיו ולקבל את ברכתו. לא פעם הוא שימש חינם אין כסף מגשר ומשכין שלום בין אנשים שהגיעו מכל הארץ.

שלום שומר על המסורת ועל מנהגי העדה התימנית עד היום. הוא מקפיד על תפילות מדי יום ועל שמירת השבת ומועדי ישראל. בביתו מכינים מאכלים תימניים ומקיימים טקסי חינה ומפגשים בשבתות.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת שלם, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.