מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה וההתאקלמות

סבא שלי, נפתלי נולד בשנת 1944 ובמהלך לידתו אמו נפטרה. הוא עלה למדינת היעד שלו, ארץ ישראל בגיל חמש בערך מהעיר טריפולי שבלוב. הוא עלה בשנת 1949, באונייה, יתום מאימא עם ארבעה אחים ואחיות גדולים ממנו.

כשהייתי קטן, תמיד אהבתי לשמוע סיפורים על העלייה שלו.

סבא שלי היה אחד מהמתיישבים הראשונים בארץ ישראל, ואהבתו לארץ היא אין-סופית. הוא סיפר לי שהסיבה שעלה לארץ ישראל הייתה, שהוא חלם שתהיה לו ארץ משלו, מקום שבו יוכל לחיות בשקט, ולכן הם עלו.

עוד סיבה עיקרית הייתה האנטישמיות הגדולה בגלל הקמת המדינה. פתאום השכנים שלהם לא אהבו אותם ולא דיברו איתם כמו פעם. בנוסף, היה מצב כלכלי וחברתי קשה מאוד בלוב.

הם נסעו שישה ימים באונייה, ולאחר המסע הקשה שהו בחיפה במשך שלושה ימים במחנה מעבר, ואז הועברו לפרדסיה למשך שנה שלמה. הוא סיפר לי שהמסע היה קשה כי פעם לא היו מטוסים שפשוט היית עולה אליהם, פעם היית צריך לחכות, לעמוד בתור ולהצטופף עם אחרים באונייה אחת מיני רבות.

בשנת 1950 עבר לשכונת "דורה" ולמד בבית הספר "סיני". סבא מספר שתחילה למדו במין צריף קטן, עד שבנו את בית הספר. בגלל רמת הגלובליזציה הנמוכה והמצב הכלכלי שבישראל זה לקח המון זמן. הוא גם מוסיף ואומר שלמדו ביחד כל השכבות באותה הכיתה, כי כולם למדו את אותו דבר, קריאה, כתיבה ומקצועות בסיסיים. הוא סיים את בית הספר בגיל 14 והחל לעבוד ובלילות, הוא למד ב"לימודי לילה" משעה 7 עד שעה 10 בלילה. מזגנים לא היו, והכיתות היו עשויות מיריעות פח, כך שהיה חם מאוד.

היתרון, הוא אומר, שכולם חיו באותו חדר וישנו באותה מיטה, וכולם אהבו אחד את השני בהמון "אהבת חינם". החיסרון, לעומת זאת, שהיו חסרים להם מצרכים לאוכל, בגדים, מחברות, ספרים וכו'. לאחר שעות הלימודים בבית הספר הם שיחקו בחוץ: שיחקו "5 אבנים", "כדורגל" ו"מחניים". סבא מספר שאפילו את הכדורסל עוד לא המציאו.

הוא מספר שלא היו הרבה חוויות טובות, והיה מאוד קשה לחיות ולגדול, מכיוון שההורים היו עובדים קשה והיו עסוקים, לא הזמינו אותם לימי הורים, אבל למרות זאת היה פחד עצום מהסיכוי שיזמינו אותם ויפריעו להם בעבודה. כבוד כזה להורים כבר לא נראה בימינו.

חוויה אחת קשה במיוחד הייתה הפרידה מאביו. הוא נמסר לדוד שלו בגיל צעיר, מכיוון שאביו, בתור אב יחיד, לא יכל לגדל כל כך הרבה ילדים.

לאחר פטירתו של ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ז"ל, למדתי שסבי שירת את שירותו הצבאי באותו הקיבוץ ששמעון פרס היה המזכיר בו. מסתבר שהם אפילו דיברו לעיתים קרובות!

לסיכום, אני חושב שגם אם היה יודע שכל הדברים האלה הולכים לקרות לו, גם הטובים וגם הפחות טובים כשיעלה לארץ ישראל, הוא עדיין היה עולה.

סבא שלי הוא ציוני אמיתי.

הזוית האישית

אור ג'והן: למדתי מהעבודה המון וביליתי זמן איכות עם סבא שלי.