מאגר סיפורי מורשת

סיפור  הילדות של סבא אליעזר, אבי אימי. סבי אליעזר נולד בעיראק בעיר שהרבאן, בשנת 1935, בן זקונים למשפחה בת 5 נפשות. הוריו, אביו סלח ז"ל ואימו סלחה ז"ל.

אחיו יעקוב ז"ל, היה הבכור, אחיו שלמה ז"ל היה הבן השני, אחותו חתון ז"ל הייתה השלישית ואחיו יחזקאל ז"ל היה אחיו הרביעי.

סבי נולד כאשר שמו היה עבד אל עזר סלמן, אביו היה בעל חנות בדים מאוד מפוארת, משפחתו של סבי עסקו בסחר בדים ושמם הלך למרחקים.

סבי מגיל קטן היה נוהג לקום בבוקר מוקדם, ללכת ולסייע למשפחה בחנות הבדים ומיד ללכת לבית הספר. בבית הספר היה נפגש עם חבריו יהודים, נוצרים ומוסלמים ולומד את מקצועות הליבה עם המון הנאה עד כיתה ו'. בצהריים היה נוהג לחזור הביתה ולאכול את מטעמיה של אמו ז"ל לעשות שיעורים וללמוד לימודי תורה.

סבי מספר כי נושא הכבוד בין ההורים והאחים היה מאוד מאוד חשוב. ימי הולדת היו נחגגים בחיק המשפחה. הזיכרון הכי חקוק לסבי היה כאשר היה בן 5, אביו הביא לו חגורת כסף, חלוק יפה ונעליים. לצערו לאחר זמן קצר אביו  ז"ל  נפטר בטרם עת.

הקשר המיוחד של סבי היה עם אחיו יחזקאל ז"ל שעל אף שסבי היה קטן ממנו, יחזקאל היה נוהג לקחת אותו לכל מקום אליו היה הולך. וזאת, על אף סירובם של חבריו של יחזקאל שתמיד היה אומר: "כל הזמן אהיה עם אחי הקטן".

לדברי סבי, ביתם היה גדול עם עשרות חדרים, משרתות ומטפלים שכן מעמדם הכלכלי היה גבוה. בר המצווה שלו הייתה חגיגה מאין כמותה על גג הבית עם כל המשפחה המורחבת. במעמד זה  קיבל סבי שרשרת וטבעת מזהב.

בשנת 1941 לערך, בתקופת ימי השואה באירופה, החלו פרעות בעיראק. "הפרהוד" בו נשחטו ונרצחו אלפי יהודים ע"י המוסלמים, השכנים הקרובים.

בסוף שנות ה-40 כאשר במשפחתו של אבי הבינו כי רק העלייה למדינת ישראל היא  זו שתציל אותם ממצבם, החלו לייחל ולהתפלל ליום בו עיראק תפתח את שעריה.

בשנת 1951 נפל דבר, המנהיגים בעיראק החליטו כי כל יהודי שירצה לעזוב את עיראק יהיה רשאי לעשות זאת, בתנאי שיוותרו על כל רכושם וייחתם בדרכונם הביטוי "הליכה ללא חזרה".

העזיבה אותה מתאר סבי באישון לילה, בפחד נוראי. הפרידה מהשפע ומהמוכר הייתה עבורו טרגדיה.

סבי עלה לישראל בגיל 16, הוא ומשפחתו הגיעו למעברה ולדבריו פקיד הקליטה החליט לעברת את שמותיהם. שם סבי הוחלף לאליעזר ושם משפחתו מסלמן הוחלף ע"ש עיר הולדתו, שהרבאן לשהרבני.

סבי התגייס לחיל האוויר ושימש כנהג תובלה. עם שחרורו הכיר את סבתי ז"ל, אסתר ולולו, שהרבני. הם נישאו ברוב הדר ופאר ולהם 7 ילדים. סבי עבד בשב"ס ופרש לגמלאות.

כיום סבי מתגורר בגפו  בעיר אשקלון, כאשר כל המשפחה סביבו, הילדים, הכלות החתן הנכדים והנינים, עד 120.

הזוית האישית

דביר: שמחתי להכיר את המורשת וסיפורו האישי של סבי. סיפור זה עבורי הינו חלק מחיי ומעתידי, ואף החזיר אותי לציטוט ידוע שמלווה אותי, "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לו בערפל" יגאל אלון