מאגר סיפורי מורשת

בשנות השבעים של המאה ה-20 חלה התעוררות של יהודי ברית המועצות (רוסיה) לעלות לארץ ישראל. המשימה לא הייתה פשוטה והסיבה לכך הייתה שהמדינה הסובייטית לא אישרה לרוב היהודים לעלות לישראל מסיבות שונות ומשונות.

הסיפור של משפחתי הוא לא רגיל. אם למשפחות יהודיות אחרות שגרו בברית המועצות ניתן אישור יציאה מברית המועצות ללא קשיים, אז לי ולמשפחתי (יפים בעלי וזיווה בתי) היו קשיים מסוימים לקבל אישור יציאה לישראל. הסיבה לכך היא שבעלי, יפים, היה מדען בתחום המתמטיקה באקדמיה למדעים ולא ניתן היה לקבל אישור יציאה מברית המועצות ולכן, הוא קיבל סירוב לבקשתו.

בהחלטה משותפת של המשפחה הקטנה שלנו (אני, יפים ובתנו הבכורה זיווה) מצאנו פתרון לא מוצלח במיוחד והוא: אני והבת שלנו בת השלוש נצא לישראל ראשונות ומישראל נוכל לעזור לעלייתו של יפים בעלי. אני ובתי זיווה נפרדנו מיפים במוסקבה בחודש ינואר 1974. טסנו לישראל דרך וינה, עיר בירתה של אוסטריה, ונחתנו בישראל בשדה התעופה בתל אביב, שם חיכתה לנו המשפחה שלי שעלתה לארץ כמה שנים לפני כן (הורים שלי, אחיות שלי ועוד קרובי משפחה). המפגש היה מרגש מאוד, בו שמחה הייתה מעולה בעצב.

בדרך משדה תעופה לנתניה, העיר בה גרו בני המשפחה שלי, התרגשתי מהנוף שראיתי מעבר לחלון. עצי התמר הגבוהים ותמירים, מכביש האספלט החלק, והים הכחול שהיה במקביל לכביש. הכול היה יפה, שונה ומיוחד מהנוף שהייתי רגילה בו ברוסיה. הרגשות שלי היו מעורבים בשמחה כי הגעתי לארץ ישראל  ובעצב כי יפים בעלי לא היה.

כעבור 3 שנים לאחר מאבק שלנו, של ממשלת ישראל ושל ארגון אמריקאי לשחרור יהודי ברית המועצות ולעלייתם לארץ הצלחנו להעלות את יפים. לאחר זמן קצר, יפים התאקלם, למד באולפן לשפה העברית ומצא עבודה במחלקת פיתוח בהנהלת בנק הפועלים בתל אביב. חיי המשפחה התייצבו ונולדה לנו עוד אחות קטנה לזיוה (קארין, אמה של אופיר נכדתי איתה אני משתתפת בתכנית). המשפחה הקטנה נקלטה בישראל בצורה הטובה ביותר במדינה החדשה.

הזוית האישית

סבתא ריטה: בשבילי זה היה ניסיון ראשון לעבוד עם אופירי הנכדה הג'ינג'ית שלי בתכנית המיוחדת והמרחיבה אופקים הזו. במהלך המפגשים שהתקיימו הכרתי את אופיר מנקודת מבט אחרת: לה העברתי את סיפור המשפחה שלי והיא הראשונה בין הנכדים. חשוב לי לציין שהתרשמתי מאוד מצורת התהליך והאנשים השותפים בו ואני רוצה להודות לבתאל שהנחתה את התכנית ולאופיר נכדתי. מאוד התרגשתי לשתף את הסיפור שלי ולקחת חלק בפרויקט החשוב הזה.

הנכדה אופיר: מאוד נהניתי ללמוד דברים חדשים על סבתי, ולפי דעתי תכנית  "הקשר הרב דורי" חיברה אותנו מאוד. למדתי על החיים של סבתא, על צורת החשיבה שלה ונקודת המבט שלה על העולם. אני שמחה מאוד שהייתי חלק מהתכנית הזו, ותודה רבה לסבתא שלי שלימדה אותי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. תודה!