מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה בר דוד סבתא של נוגה ומשתתפת עמה השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי באירן בעיר רמהדן בשנת 1947. בגיל שלוש עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1950. היינו חצי שנה במחנה עליות בפרדס חנה ואחר כך עברנו לגור בכפר סירקין, שם גדלתי.

ילדותי הייתה ילדות שמחה מאוד, אני והאחים שלי (יש לי שלושה אחים קטנים) כל היום היינו משחקים בחוץ: קלאס, שלום אדוני המלך, חמש אבנים, מחניים, הקפות, גולות, דג מלוח, מחבואים, תופסת ועוד…

כל יום אחר הצהריים כל החברים שלנו היו מגיעים לרחבה הגדולה שהייתה ליד ביתי, והיינו משחקים כל מיני משחקים. הם היו אוהבים לאכול אצלנו ארוחות ערב, לחם עם גבינה וירקות מהגינה. תקופת הילדות שלי זכורה לי בתור תקופה טובה.

כשגדלתי קצת התחלתי לעזור יותר בבית, שמרתי על האחים שלי הרבה. הרגשתי אחריות גדולה ומחויבות גדולה. בין האחים שלי ההפרשים של שנה וחצי. תמיד הם היו רבים הרבה ואני הייתי כמו אימא בשבילם. היינו אחים מאוד קרובים ומחוברים. היה לנו המון חופש, לעשות את מה שאנחנו רוצים, לשחק להשתולל לא היה לנו פחד.

תחביבי היו: לאסוף בולים, ריצה וקפיצה לגובה (אלופת בית הספר), קריאת ספרים.

אירוע עצוב שעברתי בבגרותי קרה כשסבתא גוצי (אימא שלי) קיבלה בשורה שאבא שלה נפטר.

האירוע הכי משמח שעברתי בבגרותי שהכרתי את החבר הכי טוב שלי שלימים הפך להיות בן זוגי לחיים, פגשתי אותו בפתח תקווה והוא התאהב בי והתחתנו באוקטובר 1967, הייתי בת 24 כשבני הראשון נולד.

הזוית האישית

נוגה: נהניתי לעבוד בתכנית. היה מעניין ללמוד על העבר של סבתוש.