עלייתה של סבתא אליס ממצרים
עלייה ממצרים לישראל, קליטה הסתגלות והקמת משפחה בארץ.
שמי אליס מוסטקי לבית לוי, נולדתי באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1945. יש לי שני אחים אחד מבוגר ממני והשני צעיר ממני, וכך הפכתי לילדת סנדוויץ', התפנקתי מאוד בין שני האחים שלי והייתי מאוד שובבה ומציקה להם במיוחד כשאחי הגדול היה מארח חברים.
הייתה לנו אזרחות יוונית, וחיינו היו נוחים ושלווים. המצרים לא הציקו לנו ולא הפריעו לנו בחיי היום יום. (כמובן עד תחילת מלחמת סיני בשלהי שנת 1956)
חיי החברה שלנו כללו נערים ונערות מכל הדתות: נוצרים, מוסלמים ויהודים. הינו נפגשים איתם במועדונים חברתיים הקשורים גם לספורט. אבי לא רצה שאשתתף בארגון מכבי כי הוא חשש מאוד שהדבר יגרום לנו לאי נעימות עם השלטון המצרי, כברירת מחדל, אבי הציע לי ללכת ללמוד בלט, וזה גרם לי לאושר רב כי זה היה חלום חיי. לימודי הבלט לא נמשכו זמן רב עקב מלחמת סיני ושיבושי החיים. למדתי בביה"ס יהודי בשם: ג'אבס והלימודים התנהלו בעיקר בשפה הצרפתית.
בשנת 1956 לאחר מלחמת סיני המצרים גירשו את כל בעלי האזרחות הצרפתית והאנגלית ואף סגרו את ביה"ס בו למדתי. נאלצתי לעבור וללמוד בבית ספר אחר. את לימודי לא סיימתי עקב החלטת הוריי לעזוב את מצריים ולעלות ארצה, וזה קרה לפני תום שנת הלימודים. הורי החליטו לעזוב את מצרים ולעלות לארץ ישראל. הם התחילו בהליכי מכירת כל רכושנו וכל החפצים והפריטים שהיו לנו.
מכיוון שלא יכולנו להגיע ישירות לארץ ישראל הפלגנו לשם בשנת 1962 דרך יוון תחילה. ביציאה מגבול מצרים בנמל אלכסנדריה המצרים בדקו כל ארגז ומזוודה שהיו לנו כי היה אסור לנו להוציא דברי ערך כמו זהב וכסף. למחרת בבוקר עם שוך הסערה, נכנסה האוניה לנמל וסוף סוף הפלגנו לפיראוס שביוון. הים היה סוער ורוגש וזה היה מאוד מפחיד וגרם לנו לחוויה בלתי נשכחת. נשארנו שבוע ימים באתונה שביוון ואז טסנו בטיסת אל על לישראל. כשראינו את דגל ישראל בכנף המטוס מאוד התרגשנו.
אנשי הסוכנות היהודית שקיבלו אותנו בשדה התעופה, לאחר שלבי הקליטה דאגו להעביר אותנו לשיכון של חברת עמידר במורשה שברמת השרון. אבי שהיה מלונאי במקצועו (מנהל מלון), בעל ידיעת שפות רבות, יצא לחפש עבודה בתחום התמחותו, אך מפאת גילו המתקדם (52) התקשה למצוא תפקיד שהולם את מעמדו. באחד מבתי המלון אליהם פנה, שאל אותו מנהל המלון אם יש לו ילדים שרוצים לעבוד במלון וכך התחילה הקריירה המלונאית שלי, מה שגרם לי להפסיק את התחלת לימודי בארץ.
את בעלי לעתיד פגשתי כשהוא בא לבקר את אחי, איתו היה בקשרי חברות. מצאנו חן אחד בעיניי השני וקבענו להיפגש באחד הערבים הקרובים. הפגישות נעשו תכופות יותר וכעבור זמן מה החלתנו למסד את הקשר בינינו ונישאנו. 
לסיכומו של דבר חיינו בישראל היו טובים מאוד. עצוב לי שאבי לא היה נוכח בהצלחתנו בעודו בחיים ולמרות כל הקשיים שהיו לנו אנחנו מודים לשם שהצלחנו להגשים את חלומנו לעלות לארץ.
לסרטון באתר ביה"ס- לחץ כאן
מילון
פיקולינהעוזרת למלצרים - המקצוע הראשון בו עסקתי לפרנסת המשפחה בארץ ומשם התקמתי מאוד בתחום המלונאות, עד לניהול מלון.
ציטוטים
”"חיינו בישראל היו טובים מאוד למרות הקשיים. עצוב לי שאבי נפטר ולא היה נוכח בהצלחתנו"“