מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתי עולה מארגנטינה

סבתא שלי מחזיקה אותי כשהייתי תינוקת
לפלטה בארגנטינה עיר ילדותה של סבתי.
הסיפור מתאר את ילדותה של סבתי בארגנטינה ואת האירועים שקרו לה בארגנטינה שהשפיעו על החלטתה לעלות לארץ ישראל, את המשפחה שהקימה ואת חייה כיום.

שמי מעיין אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא מרים. סבתי נולדה בשנת 1950 בארגנטינה בעיר לה פלטה ועלתה לארץ בשנת 1975

מדבריה של סבתא שלי:

שמי מירים הוכמן. נולדתי להוריי ויש לי אחות שגדולה ממני בשבע שנים. נולדתי למשפחה ציונית (בעיקר אבא שלי), ומכיתה א' הלכתי בבוקר לביה"ס ארגנטינאי ובאחר הצהריים לביה"ס יהודי. בבית ספר היהודי למדנו ביידיש ואחרי זה בעברית, כיום אני כבר לא יודעת לדבר יידיש. בסופי שבוע הייתי בתנועת נוער יהודי.

בתור ילדה היו כמה סיפורי אנטישמיות בארגנטינה לדוגמה בעבודות ובמבחנים שלי היו מציירים צלב, פעם גם מורה ניסתה לשכנע אותי לבוא לבית ספר ביום כיפור (כמובן שלא באתי). תמיד הייתי מוקפת בחברים וחברות, למדתי בתיכון רק של בנות והיו לי שם הרבה חברות. קצת לאחר מכן הצטרפתי לתנועת נוער והחברות שלי משם בקשר איתי עד היום!

לא שירתתי בצבא מפני שבנות בארגנטינה לא חייבות לשרת בצבא. בארגנטינה המצב הפוליטי ובכלל היה מאוד מאוד קשה, כל הזמן יותר ויותר קשה עד שבמקום דמוקרטיה היה משטר צבאי. אני זוכרת שהכריחו אותנו לשרוף את כל הספרים שבהם היה מסופר על שיתוף פעולה ואחדות ואיימו עלינו שאם לא נשרוף את הספרים יהרגו אותנו. זאת אומרת שמי שלא היה באותה דעה פוליטית כמו השליט היה נהרג.

כשהייתי בת 13 אחותי עלתה לארץ. אני זוכרת שמאוד התגעגעתי אליה כי הקשר בינינו היה מאוד חזק. בגיל 15 ביקשתי מהוריי לבקר בישראל כי אני מאוד התגעגעתי לאחותי, ונסענו לחודש לישראל לקיבוץ להבות הבשן שם גרה אחותי. בקיבוץ הזה פגשתי את סבא. ישר הוא מצא חן בעניי, אבל הייתי נורא קטנה והוא גדול ממני ב-8 שנים אז לא עשיתי עם זה כלום.

בגיל 17 נסעתי למעט זמן לארץ לחתונה של אחותי ושם פגשתי שוב את סבא וישר היה ניצוץ. הוא רצה לחזור לארגנטינה ללמוד וטרינריה כי בארץ לא היו לימודי וטרינריה. דווקא ביום של החתונה של אחותי הוא נכנס לטירונות בגלל שבשביל לעזוב את הארץ הוא היה צריך להיות בטירונות. אחרי זה התכתבנו ואז הוא נסע לארגנטינה והפכנו לזוג ובערך תוך שנה התחתנו כשהייתי בת 18.

אחרי זה הוא למד וטרינריה ואני למדתי פסיכולוגיה. אחרי שלוש שנים גבי הבן הבכור שלי (אבא שלך), נולד בארגנטינה. תמיד הרגשתי בית בקהילה היהודית ותמיד ידעתי שמתי שהוא אני אגיע לחיות בארץ.

עלינו לארץ דרך הסוכנות כשגבי היה בן 4. עלינו על אנייה עם מקומות לינה, חדר אוכל ובידור לילדים ולמבוגרים ונסענו עד איטליה שם עברנו למטוס שהטיס אותנו לישראל.

בהתחלה בארץ גרנו בנתניה במעון עולים. כעבור 3 חודשים עברנו לרחובות שם גרנו עד לפני 8 שנים. עבדתי כפסיכולוגית קלינית בבית חולים אסף הרופא ולאחר מכן בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. אחרי זה למדתי רפואה משלימה ופרחי בך, ואז עבדתי בפסיכולוגיה ובפרחי בך.

לפני שמונה שנים עברנו מרחובות לרמת ישי, אני שמחה שעשינו את זה. מאז אני מאוד פעילה. אני מתנדבת עם קשישים, אני עושה התעמלות ומשתתפת בחוג דרמה ומחשבים.

כיום אני גרה עם בעלי דני ברמת ישי יש לי 3 ילדים ו-5 נינים ואני שמחה!

הזוית האישית

מעיין: שמחתי לשמוע את הסיפור אני חושבת שהוא מאוד מעניין ומרגש.

סבתא מרים: המוטו שלי הוא להיות נאמנה לעצמי, החלום שלי היה להגיע לישראל ועשיתי את זה!

 

 

מילון

להבות הבשן
להֲבוֹת הַבָּשָׁן הוא קיבוץ הנמצא בעמק החולה כעשרה ק"מ דרומית-מזרחית לקריית שמונה, בתחומי המועצה האזורית הגליל העליון. השתייך לקיבוץ הארצי אשר התמזג עם התק"ם לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ קרוי על שם הגרעין המייסד, שבחר את השם "להבות" בשל ספרו של הסופר הפולני ולדיסלב בזוזובסקי שראה אור בשנת 1908.

ציטוטים

”להיות נאמנה לעצמי“

הקשר הרב דורי