מאגר סיפורי מורשת

סבא דוד עלה לארץ ישראל ממרוקו בחודש מאי 1954, בגיל 13 חודש אחרי בר במצווה שלו.

סבא מספר לי:

שביום שהיינו צריכים לעזוב את קזבלנקה במרוקו היינו צריכים להתחבא יום קודם, קצת רחוק מהבית כדי שהשכנים הערבים לא ירגישו שאנחנו עולים לישראל. ביום של ההפלגה עלינו על אנייה צרפתית בשם ליאוטיי. כשעדיין היינו בנמל קרה מקרה: שרשרת העוגן של האנייה נתפסה בחול ונכנסו הרבה מים לתוך האנייה. האנייה השתחררה רק אחרי שלושה ימים ואז הגענו למרסי בצרפת.

סבא דוד בגיל שישה חודשים

משם עלינו שוב על אנייה ישראלית בשם "ירושלים", דוד שלי ואני ידענו לדבר עברית כי במרוקו למדנו בבית ספר יהודי ששמו "אם הבנים" שלושה ימים אחרי תחילת ההפלגה הגענו לישראל. בישראל, לקחו אותנו ל"שער העלייה", מקום מיוחד לעולים חדשים, שבוע לאחר מכן, דוד שלי סידר לנו מקום במעברה באלרואי ליד קרית טבעון. במעברה, לא היה חשמל והשירותים והמקלחות היו בחוץ, חיינו בתוך צריפים מעץ.

המצב במדינה לא היה טוב: אבא שלי לא עבד וגם אימא לא עבדה. קיבלנו תלושים לאוכל מהמדינה ואני במקום ללמוד, בגיל 13 הלכתי לעבוד. מצאתי עבודה בקונדיטוריה של "קפולסקי "בטבעון. קיבלתי 10 לירות לשבוע. גם דוד שלי איזק שמו, עבד איתי וקיבל 10 לירות לשבוע. לפחות למדנו את מקצוע הקונדיטוריה.

בגיל 16.5 נמאס לי מהבוץ של המעברה והלכתי להתגייס לצבא. בהתחלה, לא קיבלו אותי כי הייתי צעיר מידי, הקצין אמר לי שבצבא יש הרבה בוץ אמרתי לו במעברה יש הרבה יותר. אז התגייסתי לשנתיים וחצי, השתחררתי בגיל 19. בצבא הוצאתי רישיון נהיגה ואחרי השחרור התחלתי לעבוד בתור נהג משאית במשך שנתיים. לאחר מכן, הוצאתי עוד רישיון לאוטובוס וביקשתי לעבוד בחברת  "אגד".

ב"אגד", אמרו לי שאתקבל רק בתנאי שאהיה חבר מפלגה אז המפלגה הייתה מפא"י. היום מפלגת העבודה.

הזוית האישית

ירין: זו הרגשה טובה להכיר סיפור חיים של סבא שלי, דברים שלא ידעתי.