מאגר סיפורי מורשת

סבתי שושנה סימאי נולדה בשנת 1945 בטהרן שבאיראן, להורים חורשיד ואמיר ולארבעת אחיה. היא גדלה באיראן עם הוריה ובשנת 1951 עלתה לארץ עם הוריה בעקבות אחיה גדולים שהיו כבר בארץ. סבתי עלתה כשהייתה בערך בגיל שש-שבע לארץ עם משפחתה.

הם התמקמו במעברה באשקלון ושם גרו בפחונים. בפחון גרו היא והוריה ושני אחיה הגדולים. (שאר אחים נשארו באיראן). במעברה קיבלו שוברים לקבלת הקצבת מזון לכל משפחה שהתגוררה שם. בנוסף לקשיי הקליטה והחיים הקשים במעברה, בהמשך סבתי התמודדה עם מות אמה כשהייתה בגיל עשר. הסבתא שלה, שהיגיעה עוד לפניהם לישראל גידלה אותה.

במהלך השנים היא עברה לגור בתל אביב יחד עם סבתא שלה ואביה. אביה של סבתי קנה שם אדמה ליד השוק בשכונת התקווה. הם השתקמו אביה של סבתי היה לו חנות ירקות ופירות בשוק שסבתי גדלה החלה לעזור לאביה בחנות כל יום.

השידוך

יום אחד אמו של סבי דניאל ז"ל הגיעה לחנות ברצון לחתן את בנה היא דיברה עם אביה של סבתי. אביה של סבתי הסכים לפגישה עם הבן ועם בתו שושנה, שכבר הגיעה לגיל 17.  אחרי היכרות ביניהם קבעו תאריך לחתונה  והתחתנו באולם. בזמנו  היה נהוג שאבי הכלה משלם את כל הוצאות החתונה וכך היה, סבי שילם את כל הוצאות החתונה כמנהג המקובל.

לאחר חתונתם עברה סבתי שושנה עם סבי ז"ל לגור בדירה בשכונת התקווה. סבתי לא הצליחה להיכנס להריון, אולם כעבור שנה נקלטה. סבתא שלה הייתה איתה בלידה. כך נולדה אמי לבנה, בשנת 1964. כשאמי לבנה הייתה בת שנה, סבתי וסבי ז"ל עברו לגור בהרצליה בשכונת שובקי. זו הייתה שכונה שבעבר שם ערבים, אחר כך המקום הפך למעברה שובקי ולכן קראו לשכונה  בשם זה. כיום קוראים לה שביב זאת הייתה שכונת שיכון מעברה.

יש אתר עם סרטים המתארים את החיים שם ואת המעברה: "תושבי מעברת שובקי עוברים לשיכון קבע בהרצליה 1959" – ארכיון הסרטים הישרטל, סינימטק.

במהלך השנים נולדו לסבתי עוד ילדים: את הרצליה ששינתה את שמה וכיום קוראים לה לאה. נולדו גם רחל, יחזקאל, אייל ואחרונה היא דליה. אמי הייתה הבת הבכורה ולכן יצאה לעבוד בגיל מוקדם לעזור לפרנסת המשפחה.  היא החלה לעבוד במשק בית ובכל מיני עבודות כדאי לעזור בפרנסת הבית.

אמי סיפרה לי שאביה, סבי אהב מאוד לכתוב, הוא היה כמו סופר, הוא נהג לכתוב לתכניות ברדיו ופעם אפילו כתב לאשת רא הממשלה, לאה רבין, והיא אפילו ענתה לו בחזרה.

סבתי וסבי גידלו ששה ילדים בארץ ישראל ומששת ילדיהם זכו ל-25 נכדים, שיהיו בראים וגם חמישה נינים ועוד נינה בדרך… וזהו זה סיפורה של סבתי.

הזוית האישית

מאיה משה: היה לי מרתק וכיף, אומנם לא יצא לי ולסבתי להכיר פנים אל פנים את שאר המשתתפים בתכנית, בגלל מגפת הקורונה, אבל היה לי כיף גם לחוות את החוויה מרחוק, וללמד את סבתי דרך המחשב, ללמד אותה איך להשתמש בו. זה היה קצת מצחיק, אבל נהנתי מאוד וגם סבתי נהנתה מאפשרות הזאת לספר את זיכרונותיה. אני סבתי רוצות מאוד להודות למדריכה שליוותה אותנו, אריאלה ,מקסימה, נהדרת אישה בעלת קסם אישי ומרתקת. היא הייתה קשובה וסבלנית תודה לך על הכל!

 אני וסבתי שושנה