עלייה לשם ירידה
סבתי, רבקה אמירי, נולדה בשנת 1944 בפרס (איראן). היא גדלה במשפחה עם ארבעה אחים ובלי אבא. היא אהבה לרקום ולסרוג.
בבית הספר בו היא למדה בו היו תנאים קשים, היא הייתה צריכה ללכת ברגל מהבית עד לבית הספר במשך שעה, גם בקור וגם בחום. מאחר שלא היה לה ולמשפחתה אבא, אחיה הגדול מילא את מקומו. אחיה של סבתי רצה שיהיה לה עתיד מובטח ולכן הוא רשם אותה לסמינר למורות בעברית. המטרה שלו הייתה שסבתי תצליח בחיים ותהיה מורה בפרס (איראן). סבתי הצליחה בסמינר והביאו אותה לביקור של שנה בארץ כדי להכיר את השפה העברית טוב יותר, כמו את את המנהגים והאנשים. בתום השנה סבתי חזרה לפרס.
כאשר סבתי הייתה שנה בישראל היא הכירה מישהו (את סבא שלי ז"ל). הם התאהבו והוא הציע לה לחזור איתו לארץ כדי להינשא לו. אחרי שסבתי קיבלה אישור מהוריה, היא חזרה לארץ. לאחר מכן היא נרשמה לסמינר למורות בישראל מחדש. לאחר שנתיים של לימודים סבתי התחתנה עם סבא שלי, והפכה לעולה רשמית. היא התחילה לעבוד כגננת בארץ.
הזוית האישית
הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בגימנסיה העברית בירושלים בשנת תש"ף (2020) בהנחיית המורה המוביל, אלירן דיין.
מילון
סמינר למורותהכשרת מורים נעשתה בארץ ישראל מתחילת המאה ה-20, במוסדות שנקראו "סמינר למורים" או "סמינר למורים וגננות". בשנות ה-90 של המאה ה-20 הפכו הסמינרים למורים בהדרגה למוסדות המעניקים תואר אקדמי (.B.Ed) לבוגריהם, ובהתאם לכך שונו שמות המוסדות כך שבמקום "סמינר" הם נקראים "מכללה" או "מכללה אקדמית". (ויקיפדיה)
ציטוטים
”הביאו אותה לביקור של שנה בארץ כדי להכיר את השפה העברית טוב יותר ואת האנשים“