מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1961 לאחר שהתברר שצרפת נותנת עצמאות לאלג'יר התחילו מהומות ברחובות העיר ואבי (סבא רבא של שלי) החליט למכור את העסק ואת הבית על מנת לעזוב את אלג'יר ולעלות לארץ.

לאחר חג פסח בשנת 1961 הפלגנו למרסיי (בצרפת) ולאחר כמה ימים בתאריך 10.5.1961 טסנו לישראל והעבירו אותנו בלילה לישוב נצרת עילית. באותה תקופה הוזמנתי לקונסולית צרפת על מנת להתגייס לצבא צרפת. היות שהיה הסכם בין ממשלת צרפת לישראל העדפתי לשרת בארץ. ההורים שלי (סבתא  וסבא רבא) ואחי ואחיותי גרנו בדירה בקומה 2.

לאחר כמה ימים של התארגנות אני קיבלתי עבודה במפעל טקסטיל ובתום 9 חודשי עבודה המפעל פשט רגל ושלחו אותנו הביתה. בעיר לא הייתה עבודה והצטרכתי לעבוד בעבודת חקלאות. הייתי בן 19 המפרנס היחיד במשפחה והורי לא התאקלמו בארץ. ואז קיבלתי עבודה כדוור בנצרת עילית. כל יום הייתי יורד לנצרת התחתית למיין את הדואר השייך לנצרת עילית ואחר כך לחלק אותו בבתים. לאחר כמה חודשים בחודש אוגוסט 1963 התגייסתי לצה"ל.

סבא בבנק

לאחר הטירונות נשלחתי לקורס קשרים וזה היה תפקידי בצבא.

באותה תקופה יזמה ישראל פעולות נגד סוריה על מנת לשמור על שטחים הצמודים לקיבוצים, צהל הפעיל טרקטורים לעבד את השטחים החקלאיים הצמודים לגבול. צבא סוריה שהתנגד לפעולות אלו ירה לכיוון הטרקטור שעיבד את השטח וצהל הגיב בחזרה בירי תותחים לעבר הרכסים שעליהם ניצבו חיילים סורים. כל תקופה צה"ל היה בוחר מקומות לעבד שטחים – כדי לסמן טריטוריה (לא לשם החקלאות) ומנגד הסורים הביעו מחאה בירי והיו מתנהלים קרבות ירי. לכן בלילה היינו מגיעים ושורפים את כל היבול כדי שהירי הסורי לא יצית את האזור ויגרום לשריפה שתסכן את חיילנו.

חיי חברה

חבריי ואני היינו נוהגים לארגן בימי שישי ערבי ריקודים באחד המועדונים בעיר נצרת עילית, על מנת שיהיה מקום בילוי לצעירים שגרים בישוב. למקום היו מגיעים צעירים מותיקי הישוב ועולים חדשים שלא ידעו עברית, אל המפגש יצר אינטראקציות בין הצעירים וזוגות חדשים נוצרו בערבים אלו.

המפגש עם סבתא

לאחר שחרורי הצבאי משפחתי הוזמנה לחתונה בחיפה ושם פגשתי את מישל (סבתא של שלי), ערכו ביננו היכרות, רקדנו. בתום האירוע קבענו להפגש שוב בחיפה – היא הגיעה מהקריות ואני מנצרת עילית, היינו מטיילים בערבים, רוקדים במועדונים בכרמל, חגגנו סילבסטר יחד במלון בנהריה עד הבוקר וכך העמקנו את ההכרות ביננו.

לאחר מלחמת ששת הימים טיילנו בירושלים והגענו לכותל המערבי. לאחר תקופת ההכרות נפגשו ההורים בארוחת ערב חגיגית למפגש היכרות ולאחר ארוחה זו היינו מבלים כל שבת יחדיו. שבת אחת אני הייתי מגיע אליה, שבת לאחריה היא התארחה בבית משפחתי. באחד הימים קניתי לה טבעת אירוסין וחגגנו את האירוע. באותה שנה גוייסתי למילואים בעקבות מלחמת ששת הימים.

לאחר שיחרורי ( בתום 60 יום) קבענו תאריך לחתונה שהיתה אמורה להתרחש בדצמבר. למרבה הצער אמי נפטרה במפתיע בחודש זה ולכן החתונה נדחתה לחודש מרץ בשנת 1968. החתונה נערכה בבית הכנסת עם כל האורחים.

העבודה אחרי הצבא

בינואר 1966, לאחר שעברתי בהצלחה את מבחני בנק הפועלים בטכניון התחלתי לעבוד כקופאי בסניף בנצרת עילית, לאחר מספר שנים בהם התמחתי בתחומים שונים בבנק, מוניתי להיות מנהל סניף בבנק פועלים, מדריך ומפקח בביקורת האשראי של הבנק – עד ליציאתי לפנסיה.

מקומות מגוריי – מאז ועד היום…

ביום עלייתי לארץ הגענו לנצרת עילית רוב צעירותי ביליתי בישוב שם התחתנתי ונולדו שני ילדים. בשנת 1975 עברנו לקריית מוצקין ובתום שנתיים חזרנו לנצרת עילית שם נולדו לי שתי בנות נוספות. סה"כ גרנו בנצרת עילית כ – 53 שנה. היינו נשואים 33 שנה באושר והבאנו לעולם ארבעה ילדים מקסימים.

בשנת 2001 נפטרה מישל ממחלת הסרטן, בעודה צעירה בגיל 56. לאחר פטירת אשתי כל ילדיי עברו לאזור המרכז ואני עברתי לרמת גן סמוך לבתי הקטנה ונכדיי. כעבור שנתיים ברמת גן, בתי הקטנה ואני עברנו לקדימה למקום מגוריה של בתי הגדולה, אמא של שלי נכדתי, מרחק הליכה מביתן. קדימה – ישוב שקט ורגוע לעומת העיר הגדולה והתוססת רמת גן…..

היום אני בן 76, אבא גאה לארבעת ילדי שכולם גרים סביבי – בקדימה, תל מונד ונתניה וסבא גאה יותר לעשרת הנכדים המקסימים בגילאים ארבעה חודשים עד גיל עשרים ואחת.

סבא ג'ק ושלי בתכנית הקשר הרב דורי

הזוית האישית

קישור למצגת באתר ביה"ס "ניצני השרון"

המצגת שלנו