מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1938, נולדתי בטורקיה, לאימא שרה, אבא, יום טוב ואח ישעיהו. בגיל 9 התייתמתי מאבא. כעבור חודש, נכנסתי לבית יתומים ששמו "אור החיים". בית היתומים היה שייך ליתומים יהודים בלבד והייתי חמש וחצי שנים בבית היתומים וכל הבנים והבנות היו מהגילאים מגיל שבע עד גיל שלוש עשרה שנים. בית היתומים היה במקום הכי יפה באיסטנבול. לבית היתומים היה אולם ספורט וגם גינה גדולה בעלת הרבה משחקים ספורטיביים. בית היתומים נוהל על ידי מנהל ומנהלת והרבה מתנדבים ומתנדבות יהודים שבדרך כלל היו סטודנטים מכל האוניברסיטאות באיסטנבול. במסגרת בית היתומים הינו יוצאים לטיולים בעיר.

בגיל 19, בשנת 1957, עליתי לארץ, עם אמי ואחי. אני ואחי שכנענו את אמנו האלמנה לעלות ארצה. השתייכתי לתנועת בית"ר בטורקיה. התנועה קלטה נערים מגילאים 15 עד 18. התנועה עסקה בספורט שכלל כדורסל, כדורגל וכל סוגי אתלטיקה קלה. אהבתי בעיקר כדורגל ואתלטיקה קלה. הארגון של הקבוצה היה בסתר כי התנועה עסקה גם בהכנות לעליה לארץ שהיה מחוץ לחוק. המטרה של ארגון הנוער בית"ר להכין אותנו להיות חיילים בצה"ל.

התרבות הטורקית היא חלק מחיי כגון: אני דובר טורקית ובביקורי משפחה בטורקיה אני עושה שימוש רב בשפה, מאכלים טורקיים אותם אני אוהב עד היום כגון: עלי גפן ממולאים וירקות מבושלים ובחג שבועות מקפיד על אכילת מוצרי חלב שאכלתי בילדותי בטורקיה כגון: מלאבי ובקלוואה.

בערב כיפור, הגעתי יחד עם משפחתי לשדה התעופה בן גוריון ומשם למעברה בלוד. זכור לי, שבשדה התעופה באיסטנבול, נלקחו מאתנו הטליות וספרי התורה של המשפחה, דבר שגרם לאכזבה ודיכוי הנפש. בלוד, היינו במעברה, במבנה ששירת עבור האנגלים, עם עוד חמש משפחות, מכל מיני עדות. בערבים למדתי עברית וביום עבדתי בעבודות מזדמנות כגון: חקלאות ובנייה. היו לי כישורים בתור שחקן כדורגל ושיחקתי "בהפועל לוד", שהייתה בליגה ב'.

כעבור שבעה חודשים, גויסתי לצה"ל  ושירתתי שלוש שנים בחיל השריון בתור נהג טנק. עם תום שירותי כחייל סדיר (שלוש שנים) התחלתי מערכת מילואים עם חיילים לא מוכרים, מתחילת שירות המילואים ועד מלחמת ששת הימים. התחברנו חברים לשרות המילואים. המילואים היו לפחות פעם בשנה, למשך זמן של בין עשרים לשלושים ימים בשנה. הוכשרנו להיות מוכנים למלחמות הבאות.

עם אותם החברים ששירתנו יחד במילואים התפתחה חברות מחוץ לימי המילואים בצבא. התחילה חברות באזרחות ולא במסגרת הצבא, כמו לצאת יחד לטיולים והכרויות עם בני משפחתם של החיילים, ששירתו איתי וזה גרם לנו להיות מאוחדים וזאת הייתה עוד חוויה שלי מן הצבא.

השתתפתי כחייל מילואים בשלוש מלחמות ישראל, במלחמת ששת הימים, במלחמת כיפור נפצעתי ברגל ובמצח מרסיסים ואושפזתי בבית החולים בעפולה במשך שבועיים. החוויה העיקרית מן המלחמה: הכוח שלנו היה עם מעט מאד טנקים. אך למרות, שלאויבנו היה כוח שריון יותר גדול, הצלחנו לגבור על האויב (הצבא הסורי).

עם השחרור התחלתי לעבוד בחברת מעליות בטור חניך, שעד היום אני בעל חברה למעליות. בשנת 1962, התחתנתי עם זיוה בת זוגתי והבאתי לעולם שלושה ילדים, בן אחד ושתי בנות. מביתי, שרית, נולד הנכד אלעד ועוד שישה נכדים.

החוויות של משפחתי הם: לצאת לחופשות יחד, בחו"ל וגם בארץ, זה ליכד אותנו כמשפחה מאושרת וגם בני משפחתי נפגשים בימי שישי לארוחת שבת, כל המשפחה ביחד. החוויה הראשונה של שמחה הייתה כשהנכד הבכור, עמית, הגיע לגיל בר המצווה, שהוא אחיו הבכור של אלעד. ושאר הנכדים כבר הגיעו לגילאי בר מצווה.

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהתכנית ומהמפגשים המשותפים.