מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה לארץ חלום שהתגשם

סבתא סוזי
סבתא סוזי ושי הנכדה
איך החליטה סבתא סוזי לעזוב את ארגנטינה ולעלות לארץ ישראל

היום אני מספרת את סיפור ההצלחה של עלייתי ארצה. סיפור הצלחה בו הגשמתי את כמעט כל החלומות שלי.

נולדתי בתאריך 20/10/1951 בארגנטינה, בעיר הבירה בואנוס איירס. הבת הבכורה לזוג הורים צעירים, אבא שהיגיע מפולין בשנת 1925 ואמא ילידת ארגנטינה שנולדה להורים שהיגיעו מרוסיה.

למדתי בבית ספר דו לשוני. בו למדנו בספרדית וגם בעברית. בבוקר למדנו את כל המקצועות שמשרד החינוך הארגנטינאי דרש, כגון שפה, חשבון, הנדסה, היסטוריה, גיאוגרפיה ואזרחות. אחרי ארוחת הצהריים למדנו אידיש ועברית, תורה והיסטוריה של העם היהודי. שרנו בעברית חגגנו את כל החגים בביה"ס וגם בבית.

קיבלתי חינוך יהודי  ציוני, דיברתי עברית רהוטה וחלק מחברי כבר עלו לישראל. באמצע שנת 1972 בעיצומה של שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה בבואנוס איירס, החלטתי שמקומי אינו בארגנטינה מבלי לשתף את ההורים שלי, הגעתי לסוכנות היהודית וביקשתי למלא טפסים על מנת להגיע לארץ ללימודים. מספר חודשים אחרי זה זומנתי לבניין השגרירות הישראלית בארגנטינה למבחני כניסה לאוניברסיטאות בישראל וגם בדיקות רפואיות. רק לאחר שהכל היה מוכן, שיתפתי את ההורים. הייתי בקושי בת 20 והייתי זקוקה לאישור מההורים. הם שחינכו אותי לאהבת הארץ לא התנגדו ואז .. מתחילות ההכנות. דבר ראשון – ביקור עם אבא אצל נוטריון כדי שיחתום לי על אישור יציאה מארגנטינה. שנית – קונים בגדים, כאילו שאין בישראל בגדים, כלי רחצה כאילו שאני נוסעת לסוף העולם. שלישית – מסיבות פרידה מהמשפחה והחברים.

הגיע היום שעליו חולם כל צעיר: מתחילים החיים העצמאיים! עליתי בפעם הראשונה למטוס בתאריך 4/10/1972 לטיסה ארוכה לקצה השני של העולם. למדינת ישראל המדינה של היהודים שכל כך רציתי לחיות בה, בארץ שלנו.  לאחר מספר תחנות ביניים בדרך נחת המטוס בשדה התעופה שנקרא אז " לוד". חיכו לי קרובים רחוקים שבקושי הכרתי. בארגנטינה היה קר מאוד כשהמראתי, בישראל היה חם מאוד.

לאחר מספר ימים של שהות אצל הקרובים,  נסעתי לבד לחיפה כדי לבקר באוניברסיטה ולקבל חדר במעונות הסטודנטים בשכונת רוממה בחיפה. התחלתי חיים חדשים. לימודים בחוג לחינוך מיוחד ובחוג לפילוסופיה. מגורים בסביבה של סטודנטים מכל העולם כמעט. פעם ראשונה בחיים שכל האחריות על החיים שלי היו בידיי. אבל פתאום שמתי לב שדברים פשוטים אני לא יודעת…. איך מכבסים, בפעם ראשונה בחיים בגדים? לוקחים חולצה לבנה וחולצה אדומה ומשרים אותם יחד במים חמים והרבה סבון? לא טוב !! קיבלתי שתי חולצות ורודות…. נפל כפתור מהמכנסיים? לא ידעתי בכלל להשחיל חוט במחט!! כך רוכשים חברים חדשים במעונות הסטודנטים, אחד עזר לשני. כל דבר שואלים וכך לומדים להסתדר ולעזור.

עברו שלוש שנים, הלימודים הסתיימו ואני….. הגשמתי חלום !!! להקים בית ומשפחה במדינת ישראל !!! בית שהקמתי כאשר הכרתי את מוני, גם הוא יליד ארגנטינה. בית שאליו נוספו הבנים, גיא וניר הכלות אורלי וענבר והנכדים: שי, כפיר, עופר וגילי הג'ינג'י בן שלוש!

אחד מהזכרונות שאני נושאת עימי לאורך השנים קשור לתקופת מלחמת ששת הימים. אחד האירועים הזכורים לי קשור למקלט הרדיו הישן מקלט הרדיו הישן מחזיר אותי אחורנית בזמן. השנה הייתה 1967 החודש יוני הייתי תלמידה בכתה י' בבית הספר התיכון היהודי בארגנטינה. השנה 1967 בה פרצה מלחמת ששת הימים ולא יכולנו להתרכז בלימודים. החיים שלנו היו בארגנטינה, אבל הלב של כולנו היה עם היהודים החיים במדינת ישראל.

המורים הביאו לכתות מקלטי רדיו כדי שנשמע את השידורים הישירים של קול ישראל עבור הקהילות היהודיות בחוץ לארץ. עקבנו אחרי הניצחונות של צה"ל מרחוק והיינו גאים מאוד בחיילי צה"ל האמיצים, אבל לא הבנו בכלל מה זה לחיות בזמן מלחמה. התרגשנו במיוחד כאשר שמענו על כיבוש העיר העתיקה ואיחוד ירושלים ירושלים שוחררה על ידי צה"ל והכותל חזר להיות חלק ממדינת ישראל ואנחנו היינו גאים מאוד במדינת ישראל.

הזוית האישית

סוזי בלה: היה מרגש לחזור אל החוויות שלי ואל הזיכרונות שלי ולשתף את התלמידים.

קישור לסיפורו של סבא מוני בלה: "עולה חדש מגיע לקיבוץ"

מילון

מעונות סטודנטים
דירות שבהם גרו סטודנטים שלמדו באוניברסיטה

ציטוטים

”החיים שלנו היו בארגנטינה אבל הלב שלנו במדינת ישראל. “

הקשר הרב דורי