מאגר סיפורי מורשת

ילדות ועלייה לארץ

נולדתי אחרי השואה לאחר שהוריי איבדו את הילדים שלהם, כל אחד מהם בנפרד. אבי היה באושוויץ, היו לו 5 ילדים ואישה. כולם נספו בשואה. לאימא שלי היו בעל וילדה, שחלתה בדרך ונשארה בבית יתומים, כשהיא בעצמה לא ידעה לאן פניהם מועדות. אחרי השואה ההורים שלי נפגשו, כי לאימא שלי לא היה לאן לחזור ולאבא שלי כן. נולדתי ברומניה בעיר אורדיה. אנו 2 אחיות, אני הגדולה. בבית הכנסת למדתי בסתר יידיש. למדתי זאת ב"חיידר", שהיה בבית הכנסת היהודי.

החלום הגדול של ההורים שלי היה לעלות לארץ ישראל. העלייה לארץ הייתה קשה, מכיוון  שהמתנו כל כך הרבה שנים לאישור עליה לארץ. יום אחד אבא שלי הניח תפילין והשמחה הגיעה: קיבלנו הודעה שאנו עולים לארץ ישראל! כל זה קרה בבוקר בשנת 1958. היינו צריכים לוותר על כל החיים שהיו לנו ולקחת רק בגדים ומזוודה. לאבי היה כינור. במכס לא נתנו לו להעביר אותו. הם חשבו שאנחנו מעבירים משהו שאסור להעביר. אבי מאוד אהב את הכינור והוא שבר אותו לשניים על הברך ונתן לאנשי המכס. חלק זה היה מחזה שלא ישכח בחיים. אבא שלי אהב לנגן בכינור. קראנו לו "היהודי עם הכינור". הוא ניגן בחתונה של הסבא של האדמור מוויזניץ.

הגענו לארץ, קיבלנו דירה בגדרה, היינו 4 נפשות: אבא שלי בשם נתן, אימא שלי בשם בלומה, אחותי שצעירה ממני בשנה בשם חיה, ואני שושנה. קיבלנו שולחן ושני כיסאות, מיטות מברזל ושמיכות צמר שגרמו לנו לגירודים.

למחרת אמי חשבה על כל אשר עברה ושהכול נשאר מאחורינו. כתוצאה מכל מה שעברה שערה השתנה מצבע חום לצבע לבן. כל אשר עברה משפחתי היה שווה באהבתה לעליה לארץ ישראל!

החיים בארץ

ההורים עבדו בקיבוץ חפץ חיים במשך תקופה. אנחנו הבנות למדנו בבית ספר והיה לנו קשה מאוד להבין על מה הם מדברים בכיתה, מאחר ולא ידענו את השפה העברית.

הייתה לי חברה תימניה שמאוד עזרה לי ללמוד עברית.

בשנות ה 60 עברנו לאילת למשך תקופה קצרה ומשם לנוף ים. הייתה לנו נגריה גדולה ואבי עבד שם במשך שנים. אמי הייתה מכינה שמיכות פוך, ואני למדתי בפנימיות כי היה מאוד קשה להורים שלי לפרנס את הבית.

בגיל מוקדם יצאתי לעבודה. למדתי ספרות בהרצליה ועבדתי. הכרתי שם אנשים מאוד טובים, שהקשר אתם נמשך הרבה שנים. הכרתי את בעלי בנתניה כשהייתי בת 20 והאהבה הייתה גדולה. שנינו עבדנו מגיל צעיר והמשכתי לעסוק בספרות. מתי, בעלי, עבד בקונדיטוריה בנתניה. לאחר חצי שנה של היכרות התחתנו ועברנו לגור בנתניה.

הכול בנינו לבד בשתי ידינו ובאושר. נולדו לי 3 בנות והיום אני סבתא ל-7 נכדים ומצפה לנינים בעזרת השם. יש לי 2 נכדים נשואים. אני ובעלי אוהבים את הנכדים, זה האושר שלנו.

במשך 40 שנה הייתה לנו קונדיטוריה בשם "קונדיטורית אורית", על שם הבת הקטנה שלנו, שהיום היא אימא של אליאור. הקונדיטוריה הייתה ברחוב גאולה בחיפה.

העבודה בקונדיטוריה היא עבודה פיזית קשה: קמים מוקדם בבוקר וכל היום נמצאים שם. לפני כשנה סגרנו את העסק ומכרנו את כל הציוד. היה לנו מאוד קשה להפסיק לעבוד אחרי כל כך הרבה שנים, אך הבריאות כרגע  חשובה יותר.

כיום  אנו מקדישים יותר זמן ואהבה לכל הנכדים שלנו.

הזוית האישית

אליאור, הנכדה: שמחתי לשבת עם סבתא ולשמוע את סיפור חייה ואהבתה העזה למשפחה. אני מודה לסבתא שהגיעה למפגשים ופינתה את הזמן היקר להיות אתי.