מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה במרוקו להורים נפלאים ואחים נפלאים. לאבא קראו יוסף ולאמא קראו סעדה. המשפחה הייתה מרובת ילדים, חמישה בנים יקרים וארבע בנות יקרות.

 

סבתא עלתה לארץ בגיל 3 יחד עם הוריה וסבתה מצד אמא שלה. ההורים של סבתא מאוד רצו לבוא לפלשתינה לארץ הקודש ישראל, הפליגו באוניה במשך 3 שבועות והיה מאוד קשה ככה אמא שלה סיפרה לה. מהסיפורים שסיפרה לה אמה, האנייה עגנה בחיפה, בשער עליה. משם פינו אותם עם משאיות ישר לגבעת עדה. הייתה ממש שממה והם גרו באוהלים במשך שנה בלי מים ובלי חשמל, היה להם מאוד קשה וכדי לקבל כל דבר הם היו צריכים לעמוד בתור: סוכר, כיכר לחם שחור, מים הם היו לוקחים מהבאר ומאירים את הבית עם עששיות.

 

העבירו אותם לבתים קטנים, בתנאים לא הכי טובים. ההורים עבדו מאוד קשה לפרנס את המשפחה. אבא שלה היה סנדלר ואמא שלה הייתה עקרת בית ואחר כך היא בצרה ענבים במושבה אצל החקלאים, וככה במשך כל השנים עד שגידלה אותם לכבוד ולגאווה.  

 

סבתא מספרת שהוריה היו הורים לתפארת, אפילו כשהמצב היה קשה תמיד אמם נתנה להם ממה שאין. סבתא הייתה בגן ולמדה עברית במשך שנתיים והיה לה כיף יחד עם חבריה בגן. סבתא עלתה לכיתה אלף בבית ספר ממלכתי דתי בגבעת עדה – עדיין לא היה לבית הספר שם. היא סיימה את בית הספר בסוף כיתה ו' ואחר כך למדה בתיכון חקלאי פרדס חנה במשך 4 שנים – בדיוק  12 שנות לימוד. בגיל 18 רצתה להתגייס  לצה"ל והוריה לא נתנו לה להתגייס, הם אמרו לה שתעשה שירות לאומי וזה נמשך שנה וחצי ואז הכירה חבר בשם דוד פרץ והם התארסו. כעבור שנה סבתא רצתה ללמוד במגמה פדגוגית כי היא רצתה להיות גננת, אבל סבא התעקש ורצה  להתחתן עם סבתא, והם התחתנו כשסבתא הייתה בת 20. כעבור 9 חודשים נולדה התינוקת בבית החולים הלל יפה בחדרה – התינוקת המקסימה ששמה איריס היא כמובן אמא שלי, שהיא באמת אמא מקסימה.

 

אחרי זה נולדה עוד בת ושמה רחל, ושוב עוד בת ושמה לימור, ואז עוד בת אחת בשם מירב ואמרו לה שזה סימן לבנים. כעבור חמש שנים הרתה סבתא ובחודש השמיני הוולד מת בבטנה, וזה היה בן והסבתא אמרה שמזל שלא היא מתה כדי שתוכל לגדל את בנותיה ואז גידלה אותן באהבה ובנחת.

 

תשע"ה, 2015