מאגר סיפורי מורשת

שמי אדוארד אפרים נולדתי בשנת 1942 לבית משפחת דן-גור בעיר בגדאד שבעיראק. בשנת 1951 אני ומשפחתי עלינו לארץ ישראל.

רקע – יהדות עיראק

לאחר קום המדינה, ממשלת ישראל ובראשה בן גוריון, החליטו לקבץ את היהודים מכל רחבי העולם, למדינת ישראל. היות ובישראל היו רק 600 אלף יהודים ובן גוריון הבין שמדינה קטנה לא תוכל להתקיים, אם לא יגיעו יהודים שחיים ברחבי העולם. הוא החליט להעלות ארצה, את כל יהודי עיראק ואת המדינות האחרות . אחריי שממשלת עיראק קיבלה שוחד (כסף) הממשלה החליטה לגרש את היהודים מעיראק, ואנחנו היינו אחת מהמשפחות שגורשו.

הגענו מעיראק במטוסים של חברות שונות, כמו אל-על ועוד. הגענו לשדה התעופה שנקרא בזמנו שדה תעופה לוד, וכיום ״בן גוריון, ומשם הביאו אותנו למחנה העולים בשער העליה במבואות חיפה. משם המשכנו למחנה העולים עין שמר, שהיה שדה התעופה של הבריטים, והמדינה הפכה אותו למחנה עולים.

התקופה היתה תקופה נהדרת ויפה, למרות המגורים באוהלים, ותנאי מחיה קשים. היתה לנו תחושה שזאת המדינה שלנו. אחרי כשנה עברנו לתלפיות בירושלים ומשם בשנת 1953 עברנו לגור בקרית אתא, ואת כל שנות נעורי העברתי שם.

שירות צבאי:

בשנת 1960 בהיותי בן 17.9 התגייסתי לבסיס בדרום, ליד ירוחם שם נשלחתי לסיירת של יחידת המיעוטים (דרוזים) .

בשנת 1961 בקשתי לעבור לבסיס  צנחנים בילו ליד רחובות. בצנחנים שירתתי כולל מילואים עד  1980, ובשירותי הרגיל קיבלתי  דרגה של סמל ראשון.

הסמל של חיל הצנחנים

בכל השנים האלה השתתפתי במלחמות:

מלחמת ששת הימים – מלחמה זאת היתה ממש קצרה ולכן שוחררנו אחרי מספר שבועות.

מלחמת ההתשה בתעלת סואץ – במלחמה זאת נקראנו מדי פעם לשרות של בין שלושים  לארבעים יום.

תקופת המרדפים בבקעת הירדן שנקראת ארץ המרדפים.

מלחמת יום כיפור – מלחמה זאת ערכה המון זמן, ולכן נאלצנו להישאר בשרות תקופה ארוכה. במלחמת יום הכיפורים, הייתי מגוייס כחמישה חודשים , נלחמנו בסיני ופרצנו מעבר לתעלת סואץ, עד שהסתיימה המלחמה.

מלחמת לבנון הראשונה – בשנת 1980 גוייסתי במסגרת מילואים, ליחידה שהיתה סודית לחלוטין. אסור היה לציין את מס' היחידה. בהמשך הוסרה הגבלת הצנזורה, וניתן לציין את שמה של היחידה, שנקראת היחידה לחקירת שבויים. ביחידה זאת שירתתי במשך חמישה חודשים, והמשכתי לשרת ביחידה עד שנת 1996 בהתנדבות.  שירתי כעשר שנים מעבר לגיל המילואים. התפקיד ביחידה זאת היה מאד מעניין ומאתגר, לכן הסכמתי לשרת מעבר לזמן.

לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי במילואים, המשכתי בעבודתי כסוכן ביטוח, עם משרד משלי, בקרית אתא ובנהריה.

ובמשך כל הזמן הזה, גדלנו את הילדים, נולדו הנכדים וכך  אני מממשיך את חיי .

הזוית האישית

עמית – אני שומעת את הסיפורים על המכשולים, והבעיות שעברו לקראת העליה לארץ, ובארץ, ואני ממש גאה בדרך המחשבה, והידיעה שכל התהליך עצמו נתפס כתקופה נהדרת. הם העריכו כל דבר, אפילו שהתנאים היו קשים. האמונה כי הגיעו למדינה שלהם היא הכי חשובה . המטרה מקדשת את האמצעים. אני לא מאמינה כי היום עם כל חיי המותרות ואיכות החיים הגבוהה, שכל אחד שואף אליהם, היינו יכולים להתמודד עם מצבים כאלו . מעריכה זאת מאוד וגאה להיות נכדתם.