מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה וילדות קסומה

רגע של אושר
בכיתה א' באירן
קשיי ההתאקלמות

שמי נאזי שוקי. נולדתי באיראן ב-1953 בשם מהנז. עליתי ארצה בשנת 1964 בהיותי בת 11. ההתאקלמות בישראל הייתה קשה בשל חוסר ידע בסיסי של השפה העברית. כיום, אני גרה בהרצליה ועובדת בעסק משפחתי (יבוא של מוצרי חשמל ומטבחים, בין היתר אנחנו מייבאים מגירות הדחה). מקווה שתיהנו בקריאה!!!

ילדותי בטהרן

נולדתי בט"ו בשבט בשנת 1953 בטהרן, עיר הבירה של אירן. התגוררנו בבית דו מפלסי גדול בעל חצר פנימית רחבת ידיים שכללה חממת פרחים קטנה ובריכה. הייתי בת הזקונים וגרתי בבית עם שלושת אחיי, אמא ואבא, והמון שכנים שהיו למעשה בני המשפחה המורחבת. שלושת האחים הם לא האחים היחידים שלי, מצד אבא – היו לי עוד 11 אחים מנישואיו הקודמים (לשתי נשים – טובה וסולטן) ומצד אימא – אחות אחת שהייתה כבר נשואה כאשר נולדתי. סבא וסבתא היו גרים בקרבת מקום במרחק הליכה של 10 דקות.

תמונת ילדות בטהרן

תמונה 1

נולדתי בשם מהאנז (אור הירח בפרסית). כשעליתי לארץ פקידי העלייה שינו את שמי לפרידה (עד היום לא ברור לי מדוע שינו את שמי לשם גרמני) ועם השנים הפך הכינוי שלי לשמי הרשמי, נאזי.

מילדותי באירן זכורים לי החורפים הקרים עם ה"קורסי" – זהו שולחן נמוך מכוסה בשמיכה גדולה במרכז החדר, ומתחת לשולחן היה מנגל בוער – זה היה אמצעי החימום שלנו. היינו חוזרים מבית הספר מהשלגים, שהיו מגיעים עד הברכיים ולפעמים מעבר לזה, ומתיישבים מסביב לקורסי. בימי החורף המושלגים, אחי דוד היה נוהג להכין מגלשות שלג והיינו מתיישבים בתוך גיגית בראש הגבעה וגולשים מטה בהנאה רבה.

אני זוכרת את המאפייה שהייתה בשכונה שלי בטהרן בה היו אופים לחמים מיוחדים כמו: נון לבאש (לחם שטוח), נון סנגק ונונה ברברי (דומה לפוקצ'ה).

החגים בילדותי נחקקו בזיכרוני לטובה: בסוכות הייתה לנו סוכה גדולה מאוד בעלת דפנות מבד בצבע ירוק זית והיו מגיעים אלינו המון אורחים. בחג שועות (מועדה גול = חג הפרחים) – היינו מפזרים פרחים ריחניים על השולחנות והיינו אוכלים דייסת אורז (חלואב ברנג') שהייתה עשויה מאורז טחון, סולת, תמרים, שמן וסוכר. בפסח  בליל הסדר עם שירת "דיי דיינו", היינו מכים זה בזה עם בצל ירוק עם המון הומור וצחוק, וגם כיום אנו נוהגים כך.

כשנולדתי, אבי היה מבוגר וחולה אסטמה וזכורה לי חוויה לא נעימה שגרמתי לאבי בהיותי בת 3: משכתי לאבי את הכיסא כשהוא רצה לשבת והוא נפל על הרצפה. כשאבי נפטר הייתי בת 4. אני זוכרת שהייתי איתו בחדר יחד עם אמי ועוד מבוגרים ואני זוכרת את הרגע בו אמרו שהוא מסר את נשמתו לבורא. לי ניסו להסביר שהוא נסע לחו"ל אבל אי אפשר היה להסתיר את האורחים הרבים שהגיעו לבקר בימי השבעה והארוחות הגדולות שהיו מוגשות בימים אלה.

אחרי שאבי נפטר, נאלצנו לעבור לדירה יותר קטנה במרכז העיר. כבר לא הייתה לנו מקלחת בבית ונאלצנו לארוז מזוודה וללכת ל"חמם" עירוני בכדי להתקלח מספר פעמים בשבוע. בדירה הזו לא היו מים זורמים, אז היינו קונים מים לשתייה ולרחיצת כלים מאיש עם עגלה שהיה עובר ברחוב.

בבית הספר בטהרן

תמונה 2

באחד מחגי הפסח, אמי חזרה מהסידורים לחג ואז שמענו ממנה לראשונה את רעיון העלייה לארץ. מאותו רגע החלנו בהכנות שהיו כרוכות בקניות, מכירת הציוד המיותר, בדיקות רפואיות, חיסונים ואריזות אשר נמשכו כחצי שנה. ב-1964 עלינו לארץ. לאחר הנחיתה שאלו את אמי אם יש לה קרובים בארץ והיכן מתגוררים. מאחר שדודי ומשפחתו גרו ביבנה הסיעו אותנו ליבנה, שם קיבלנו דירת שיכון שהיו בה מיטות ושמיכות, שולחן קטן ומזון בסיסי. ואכן הנוכחות של משפחה בקרבתנו הקלה מאוד את ההתאקלמות בארץ.

למחרת לקחו אותי לבית הספר לכיתה ה' מבלי לדעת עברית כלל. אני זוכרת את היום הראשון בבית הספר, זה היה היום שבו חגגו את חג הפורים. נכנסתי בשער ולא הבנתי מה קורה כיוון שבאיראן לא חגגנו את החג הזה. ההתאקלמות בבית הספר הייתה מאוד קשה – הילדים לא היו נחמדים אליי ולא ידעתי עברית. קיבלתי שיעורי עזר וכך למדתי להכיר את האותיות ומעט לדבר. בנוסף, אמי, אחותי ואני למדנו עברית באולפן בשעות הערב. אחי הגדול, אלי, למד באולפן בקיבוץ ואחי דויד, למד במקווה ישראל. שניהם היו מגיעים הביתה בסופי שבוע. בשכונה שיחקתי בגן השעשועים עם חברתי איילה. אחד הדברים שהתרשמתי ממנו כעולה חדשה היה המספר הרב של גני השעשועים שהיו פזורים ברחבי היישוב.

עם חברותי

תמונה 3

בכיתה ט' התחלתי ללמוד ב"גבעת וושינגטון". אז כבר שלטתי בעברית, היו לי חברות והציונים שלי השתפרו מאוד ועזרתי לחברותיי להבין את שיעורי המתמטיקה (גם לבתו של הרב אבוחצירה עזרתי בלימודים). עם סיום התיכון קיבלתי המלצה ממנהל בית הספר על כך שלמרות הקשיים, הגעתי לתוצאות טובות. למדתי באוניברסיטת בר אילן פסיכולוגיה וקרימינולוגיה ובמקביל, עבדתי במשרד הנהלת חשבונות. אחרי שנת הלימודים הראשונה נסעתי לארצות הברית שם התגוררו כבר חלק מאחיי, וחזרתי לארץ אחרי מלחמת יום כיפור. אז גם חודש הקשר עם בעלי לעתיד, אחרי שנפרדתי ממנו לפני הנסיעה ולאחר 3-4 חודשים כבר התחתנו, בהיותי בת 22. בגיל 23 ילדתי את הילה ואחריה את הראל והדר.

לאחר שהתחתנתי עברתי לגור בחולון. כשהילדים גדלו עברנו לתל אביב והיום אנחנו מתגוררים בהרצליה בסמוך לששת הנכדים האהובים שלי.

כמו כן זכיתי ללמד את נכדותיי הגדולות (ספיר ונגה) את משחק הקלפים בשם 11 משחק מילדותי ואנו משחקות בו במרבית המפגשים (במשחק זה יש להשתמש בחשבה)

השיר בו בחרנו: תודה עוזי חיטמן

הזוית האישית

סבתא נאזי: בזכות תכנית "הקשר הרב דורי" זכיתי לארגן ולהיזכר בעברי וכמו כן, זכיתי בזמן איכות עם נכדתי ספיר ולמדתי ממנה יישומי מחשב.

ספיר: גיליתי דברים חדשים על סבתי, כמו שהיא הגיעה במטוס אל בית מוכן עם מקלחת ושירותים בניגוד להמון אנשים שהלכו ברגל והגיעו למעברה, וגם שכאשר היא הגיעה לארץ, היא הגיעה לכיתה ה' למרות שאיננה ידעה עברית. כמו כן לא ידעתי באיזה גילאים היא ילדה את אמי ואת דודי. לא ידעתי שבפסח היה מנהג (של הפרסים) של להרביץ עם בצל ירוק ושזה המקור של המנהג שאנו מיישמים גם היום.

מילון

''מועדה גול''
חג הפרחים

ציטוטים

”אל תגמול ברע למי שעושה לך טוב.“

הקשר הרב דורי