מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה והתיישבות

אני ונכדתי היקרה, אודל.
תמונת ילדות במרוקו.
העלייה לישראל - התחנות שבדרך

שמי סוזן נולדתי במרוקו בשנת 1950.

כשהייתי בגיל 11 הורי רצו לעלות  לארץ ישראל, בעקבות 3 אחיי שכבר עלו במסגרת עליית הנוער. העלייה לארץ ישראל הייתה צריכה להיעשות בשקט ללא ידיעה. על מנת לעלות לארץ. נעשה רישום על ידי יהודים שבאו מארץ ישראל למרוקו ונקראו ציונים. בעלייה זו, ב-1962, עלינו הוריי אני ואחי.

בילדותי

תמונה 1

לאחר שבוצע הרישום חיכינו להודעה על זמן העלייה ולאחר מספר שבועות נתבשרנו לגביי התאריך. התארגנו בחיפזון, את הרכוש שרצינו ויכולנו להעלות שמנו בארגזים שניתנו לנו ונלקחו ע"י הציונים. אנו הגענו לנמל במרוקו במונית. האנייה הייתה ישנה סבלנו בהפלגה ולא חשנו בטוב. הדרך הייתה ארוכה. זכור לי שחגגנו את חג הפסח על האנייה.

תחנת הביניים הייתה איטליה ולמחרת עלינו על אנייה לארץ ישראל.

כשהגענו לארץ נקלטנו בעיר עזתה – נתיבות. ללא בחירה או ידיעה הורידו אותנו בלילה. קיבלנו בית דו משפחתי. בבית היו מיטות מתכת, שמיכות עוקצות שולחן קטן שבקושי הספיק לאדם אחד. קופסה ובתוכה בקבוק תה מוכן. ריבה סרדינים. לא היה גז מקרר לא חימום או קירור.

הוריי לא ידעו את השפה העברית. אני למדתי את השפה במרוקו בבית ספר דתי.

אחיי שכבר היו בארץ והתגוררו בקיבוץ עברו לגור בקריית גת והחליטו שנבוא לגור איתם וכך הגענו לקריית גת.

הזוית האישית

סבתא שושנה: הפעילות בתכנית הקשר הרב דורי, היא פעילות חשובה, שעוזרת לנו לשמר את המסורת והשורשים, ומקרבת בין הדורות. – כל הכבוד!

מילון

"עליית הנוער"
עליית הנוער, מפעל של הסוכנות היהודית, שראשיתו בהעלאת ילדים ובני נוער יהודיים מאירופה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה (בזמן העלייה החמישית) לשם קליטתם וחינוכם בארץ ישראל, והמשכו ב"מחלקה לעליית ילדים ונוער" של הסוכנות היהודית, העוסקת בהעלאתם של בני נוער לישראל, וכן בחינוך ובהכשרת נוער מאזורי מצוקה

ציטוטים

”ולמרות כל הטלטלות בדרך, אין כמו ארץ ישראל“

הקשר הרב דורי