מאגר סיפורי מורשת

אני איריס שפיגל, דודה – סבתא של אלייה, בת 60. נולדתי בדרך כשהורי עלו ממרוקו לארץ ישראל, בשנת 1955, בעלייה בלתי לגלית.

אמי הייתה בחודשי הריונה האחרונים וכשהגיעו למארסי שבצרפת אמי כרעה ללדת אותי. כשהגעתי לגיל 5 חודשים הוריי המשיכו את דרכם איתי ועם שני אחי הגדולים לארץ ישראל. הגענו לחיפה ומשם הביאו אותנו עם משאיות לאוהל בעמק בית שאן. לאחר כמה חודשים עברנו לצריפון (פחון – בית שעשוי מפח ומעץ).  תקופה זו הייתה תקופת צנע, תקופת הצנע מדיניות התקצוב. שזה אומר חלוקת מזון בסיסית על ידיי תלושים שנתנו לכל משפחה (לא היה חלב לתינוקות היה אבקת חלב – גוש חלב). 

הבית בו גדלתי, בית עם עוד 6 אחים ואחיות וזוג הורים, היה בית שמח, בית בו שמו דגש על חינוך, נתינה ובעיקר עזרה לזולת. בילדותי המשפחה הייתה המוקד. חיינו בצנעה. לא היו לנו דברי מותרות. אמי הייתה עקרת בית שדאגה למלבוש, אוכל, תפירה, סריגה ולחינוך טוב.

אבי עבד קשה כדי לפרנס את הבית וכולם בבית היו שווים: בתורנויות לעזור בבית ובעזרה בשיעורי הבית אחד לשני. ספרים היו מעטים אך אמי דאגה בכל לילה לספר סיפור על ילדותה במרוקו. מאוד אהבנו לשכב במיטות ולשמוע את הסיפורים של הוריי.

 

התלמידה אילייה מספרת: 

"שמי אלייה ואיריס היא דודה – סבתא שלי. היא סיפרה לי על סבי וסבתי את הדברים הבאים: סבתי (מזל) הייתה עקרת בית והייתה מכינה אוכל בלי הפסקה ותופרת ללא גבולות, ולכן הייתה מפורסמת במאכליה ומכינה מאכלים לאירועים מיוחדים.

סבי (ימין) היה המפרנס העיקרי בבית וזאת הייתה לו עבודה קשה. סבי היה מכניס אורחים בטוב לב גם אם לא היו מכירים, וסבתא הייתה מבשלת להם. הכנסת האורחים הייתה מוכרת בקהילה.

אני אוהבת את משפחתי!

 

תקופת הצנע מדיניות התקצוב

"תקופה שבה היה מחסור  במזון, כל משפחה קיבלה מוצרי מזון בסיסיים תמורת תלושים שחולקו לה."

"מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ". ויקיפדיה

תשע"ו