מאגר סיפורי מורשת

יהודית וקרט, נולדה בשם בן עיון מסודי (מבורך) על שם הסבתא.

בעלייה ארצה בגיל 8, הגיעו ישר למושב צוריאל ולמדו יחד בכיתה עם ילדים בכל הגילאים. בבית הספר הוחלט לשנות את השם למסעודה. יהודית לא התחברה לשם ולא רצתה להישאר איתו. לפני כיתה ה', הגיעה לפנימייה דתית בראשון לציון, יחד עם בית ספר אקסטרני, שם הוחלט לתת לה את השם יהודית, שאיתו בחרה להישאר.

הם הגיעו ארצה כ-8 נפשות, 6 אחים ושני הורים, ובארץ נולדו עוד שניים. הם גדלו במושב צוריאל בבית מאוד צפוף, ואביה החליט לעשות מטבח, שם התנהלו הבישולים. בין כל אח יש הבדל של 3 שנים בדיוק. כל מי שהיה מגיע לביקור במושב, היו לוקחים את לביתה של יהודית, כי אמה הייתה מאוד מסודרת ונקייה ולקחו אותם לביתה להראות דוגמא. במושב היה בית כנסת אחד במרכז היישוב, רובו יוצאי מרוקו.

אמא שלה, זוהר בן עיון הייתה עקרת בית. האבא, יצחק בן עיון, היה צבעי עם צרפתים. הוא היה אדם שמאוד עזר בבית ובעבודות הבית. עזר בניקיונות בבית ובבישולים במטבח. ההורים הגיעו מעיר מאוד מודרנית, לכן שני ההורים היו מאוד מודרנים, ונראים טוב.

האחים שלה, אליהו בן עיון: היה מאוד חרוץ וחכם. זכה בהמון פרסים בבית הספר. הוא הגיע בגיל 14 לארץ ולכן לא המשיך את לימודיו. כיום עובד בחקלאות במשק המקומי. כיום יש לו נכדים ונינים, וכולם לומדים ומוצלחים בקריירות אקדמיות.

דבורה: יש לה משפחה חרדית לתפארת. משפחה מרובה ומוצלחת. כולם חרדות. היא גרה בירושלים, בקריית צ'אנס.

יהודית: יש לה 5 ילדים, הבת הגדולה,רחל, היא מורה, שגרה במושב נטועה. יש לה שני ילדים, הבכורה עומדת להתגייס. השניה בהוד השרון, זיווה, והיא גמלאית שהייתה סגן אלוף בחיל האוויר. בעלה היה אלוף משנה בחיל הים. יש להם 3 ילדים מאומצים מסיביר. טלי, האחות השלישית, חד הורית, עם בת אחת. מוטי, הבן הרביעי, גר ביחיעם עם 3 ילדים, הילד הגדול חוגג בר מצווה. צחי, הבן הקטן, הוא גר בצוריאל בשכנות ליהודית. יש לו שני ילדים, והוא מהנדס ביו רפואה.

יעקב: הוא היה גר בנאות הכיכר בעברו, והיום מתגורר במעלות אך עדיין מבקר רבות בנאות הכיכר כחקלאי. יש לו 4 בנים, אחד מהם מהנדס בהייטק שמתגורר באמריקה. השני הינו אדריכל מצליח. הקטן גם מתעסק בהייטק.

אסתר: אסתר גרה בצוריאל, שכנה של יהודית, היא הייתה מורה, וכיום יש לה 5 ילדים, אחד מהם טייס.

יהודה: גם הוא גר בצוריאל, עם 4 ילדים מוצלחים ומסודרים. הוא מנהל צימרים במושב ברמה מאוד גבוהה, ואישתו גמלאית שהייתה גננת לשעבר.

דוד: הוא גר בצוריאל, עם 4 ילדים, והוא מאוד מוצלח, הוא מתעסק בהנדסאות חשמל ועצמאי בתחום. הוא נולד בארץ.

כוכבה: היא גרה בירושלים, וגם היא חרדית כמו דבורה. יש לה משפחה מאוד יפה, ובעלה הרב של התעשייה האווירית באיזור לוד. היא נשואה בשנית, ולה יש 3 ילדים, וגם לבעלה. כולם נשואים.

בעיר ווז'ן חיו בקהילה יהודית, ליד הסבא, ותמיד היו ארוחות מסודרות ובריאות בבית. בשבתות היה את האוכל המרוקאי המקובל לשבת, וגם שמרו את השבת. במרוקו היה לימוד של תלמוד התורה, מגיל 3 עד 6, ולמדו קרוא וכתוב בעברית, ולאחר מכן עברו לבית ספר יהודי צרפתי, אליאנס. התלבושת האחידה, חלוק משובץ עם כפתורים בצד.

זכרונות ילדות

הילדות של יהודית הייתה מאוד יפה. היא הייתה ספורטאית מצטיינת שתמיד עקפה את כולם. משחקי ילדות היו בעיקר עם השכנים, תמיד היו מתאספים במחסנים והיו מתעסקים בבישול ושאר משחקי ילדות כגון קלאס ומשחקי כדור. היא כילדה אהבה מאוד לשחק ולבשל עם בני גילה.

שם בית הספר היה בית יעקב בראשון לציון, ובתיכון למדה בכפר אליהו בגדרה. לאחר מכן למדה בבית ספר לאחיות בירושלים, בשערי צדק. למדו בבית הספר לכלכלת בית ושאר מקצועות. היה טיולים שנתיים ברחבי הארץ. בכיתה ט' בכפר אליהו, הייתה מורה שקלטה את קשיה את יהודית. היא מאוד אהבה שיעורי ספרות, והיא לא ויתרה לה במענה על השאלות. יהודית מאוד התביישה אך היא השתתפה בשיעור בהתלהבות, וזאת הייתה נקודת מפנה, כי מאז התחילה להשתתף רבות בשאר השיעורים, ויהודית מכנה אותה כמורה לחיים. בחדר האוכל בפנימייה היה אוכל מצויין. היא מאוד אהבה בשר וכל מיני מאכלים אחרים. והיה גם ממתקים בקרבת מקום.

זיכרונות משנות העשרים

חלק מהזמן שהתה בירושלים, ועבדה בשערי צדק בתור אחות. המוזיקה המקובלת הייתה שירי ארץ ישראל, אלביס פרסלי והביטלס. הריקודים המקובלים היו ריקודים סלוניים. היא השתתפה בהמון טיולים בכל רחבי הארץ יחד עם המשפחה.

אופנה היה תחום אהוב על ידי יהודית, ובאותה תקופה התלבשה לפי האופנה. ומתארת את טעמה כטוב. לא היו הרבה אמצעי תקשורת, ולא היה טלפונים בכל בית. כשאישה הייתה צריכה ללדת, זה היה סיפור כי היה מסובך להזמין אמבולנס לבית החולים הקרוב. היו הולכים הרבה ברגל גם כשהיה מדובר במרחקים. הרב שגר הכי קרוב היה במושב הסמוך. בשחיטת עופות היו מסתובבים עם העופות והולכים למושב הסמוך לשחיטה הכשרה.

אהבה ומשפחה

לבעל קוראים גבריאל וקרט ז"ל. בכלליות, הזוגיות הלכה לפי ייחוס ולפי משפחות. היחסים בין הילדים להורים היה מאוד טוב. היה יחס של כבוד, עזרה כלכלית ועזרה עם הממסד ועם השפה המדוברת. היחסים עם אמא היו מאוד מאוד פתוחים, יכלה לספר לה כל דבר וכל דבר התקבל בהבנה.

בביקור שעשתה בפקיעין, פגשה יהודית את גבריאל. הוא ראה אותה וביקש לעשות היכרות ביניהם. אז לא הייתה תחבורה, אז הפגישות התנהלו בכך שהוא הלך ברגל עד ליישוב של יהודית, למושב צוריאל. לא הייתה תחבורה ציבורית כדי לנהל פגישות, אבל בכל זאת הסתדרו. הגברים היו יותר היוזמים כשזה נגע לאהבה. והיו חיזורים הרבה יותר מהתקופה הזאת. נולדו חמישה ילדים, 3 בנות ולאחר מכן נולדו 2 בנים. 12 נכדים. הבת הגדולה רחל, גרה במושב נטועה שקרוב לצוריאל, זיווה הבת השנייה גרה בהוד השרון, טלי גרה במעלות, מוטי גר בקיבוץ יחיעם, וצחי גר בשכנות בצוריאל עם יהודית.כולם נשואים.

חתונה

עד אז היו אולמי תערובת. בזמנו, היו מתחתנים באולמות מסוימים במושב. היא ובעלה גבריאל היו מהראשונים שהתחתנו באולמות בנהריה. הייתה חתונה מאוד גדולה ומפוארת. היא הייתה בת 20 כשהתחתנה, זה נחשב כאילו התחתנה בגיל מאוד מבוגר, בגלל שהתחתנה לאחר שסיימה ללמוד בבית ספר לאחיות, רוב הבנות בתקופה זו, התחתנו צעירות מאוד, 16-17 משום שלא יצאו מהיישוב ללמוד והיה זמן לחתונה ומשפחה.

עלייה תקומה והתיישבות

הם עלו בשנת 1954 ממרוקו, עקב העובדה כי ההורים התחנכו בבית מאוד ציוני וברגע שהייתה הזדמנות לעלות ארצה הם עשו זאת. עלו באנייה בשם "נגבה" אנייה מלאה לגמרי במשפחות. הפליגו באנייה לצרפת היו שם במחנה מעבר כשלושה חודשים ומשם עלו ארצה, לחיפה, משם לעתלית למיונים, ומשם לקחו אותם במשאית למושב צוריאל. זה היה בחורף בשעות הערב. איך שהגיעו קיבלו כולם את הציוד, בית מסודר, שולחן ודברים אלמנטריים. בהתחלה היה קשה, ההורים היו צריכים לעבוד בעבודות שלא היו רגילים. היו מקבלים תלושים ולא שכר כדי לקנות אוכל. היו קצבאות, כלומר חיו בתקופת צנע.

מתכון משפחתי

האוכל בבית היה מאוד מגוון, למרות שלא היה מצרכי איכות, הארוחות היו מאוד מושקעות ומגוונות בהתאם למצרכים.

בבר מצווה הראשונה, היו מטעמים שיהודית עזרה לבשל כי מאוד אהבה לעשות זאת, היו כוסיות כאלה של בצק ממולאות בבשר, דבר שהיה מאוד מיוחד באותה תקופה, וזה היה דבר שלמדו דווקא בארץ. הייתה חגיגה מאוד יפה עם כל המושב, וחגגו לשני האחים יחד.

ישנם עגילים שהיו של אמא של יהודית, שעברו בירושה מסבתא רבתא של האמא. כלומר, 5 דורות. עגילים מאוד מיוחדים שאחותה הגדולה קיבלה. חפץ נוסף הינו מכתש ועלי מנחושת, שמשמש אותה עד היום, והוא היה של אמא שלה שקיבלה אותו מימים עברו.

יתר על כן, התפילין של אבא של בעלה, היה הפייטן של העיר בשמחות ובאבל, והתפילין נשארו עד היום בירושה לבן ועד היום שמורים בבית.

יהודית תמיד אומרת שהדור שלה הכי מיוחד. בזמנו במרוקו, וכעולים חדשים, הם היו מתחילים להשתמש מהפרימוס עד התנור הכי משוכלל כיום. כילדים לא היה מוצרי חשמל שאנו מכירים כיום. הם היו מאירים באמצעות נרות ועשישיות. מקרר לא היה, כביסה היו עושים ביד, והיו בלוקים של קרח כדי לשמר אוכל. את הבשר היו מטגנים ומייבשים וככה היו יכולים לשמר אותו ולבשל איתו לאחר מכן משום שלא הייתה אפשרות לקירור. כלומר, חיים שונים לגמרי והדור זכה לחוות את שני העולמות. לא היו מכוניות, אולי מכונית אחת במושב. כלומר, הדור הזה עדים לשני סוגי החיים שהתנהלו אז והיום.

קישור לקובץ הסיפור המלא והתמונות

הזוית האישית

אופק שמעוני מביא את סיפורה של יהודית וקרט אותו תיעד בתכנית הקשר הרב דורי.