מאגר סיפורי מורשת

עליה, קליטה והגשמה עצמית

שמי טובה, נולדתי בפולין מיד בתום מלחמת העולם השנייה להורים שעברו את השואה.

אחרי תלאות רבות נפתחו שערי הארץ לעליית פליטי השואה, וזכינו לעלות ארצה בשנת 1948, שנת קום המדינה.

לאחר שהות קצרה במעברה, העבירו אותנו לבית שננטש על ידי ערבים ביפו. לפי מה ששמעתי מהורי ז"ל, חציו של הבית התמוטט וניצלנו בנס, ואז עברנו לתל אביב, שהייתה עדין עיר מלאה בחולות ושונה מאוד מתל אביב של היום, לא היו בה כמעט בתים וכמובן לא היו כבישים.

במקום מגורי החדש התחלתי להכיר ילדים שנולדו בארץ. הייתי ילדה שונה מהם ועשיתי הכל כדי להידמות להם. לא רציתי יותר ללבוש שמלות  שהדודים מאמריקה שלחו לנו ודרשתי מהורי לקנות לי בגדים, כמו של שאר הילדים. זה לא היה פשוט מכיוון שהיו לנו ולמדינה שבדרך קשיים כלכליים רבים. את האוכל קנינו בתלושי מזון שקיבלנו מהממשלה כדי שהמזון יספיק לכולם.

כילדים שיחקנו כל הזמן ברחובות הלא סלולים, היו לנו המון משחקי רחוב, ביניהם גם כאלה שכללו הצקות למבוגרים למשל: זריקת פצצות מים מהגג, "ונחש" עשוי מסמרטוטים קשור בחוט שהיינו מושכים לאט ומפחידים עוברים ושבים. לא יכולנו אפילו לחלום על טלוויזיה. מחשב ואפילו טלפון רגיל עוד לא היה לנו.

בבית הספר הרגשתי קצת שונה משאר הילדים. כנראה היו לי מה שקוראים היום "הפרעות קשב וריכוז" אבל מי ידע אז, מה זה? לא ממש התעניינתי בלימודים ולעיתים קרובות מצאתי את עצמי מחוץ לכיתה. מכיוון שאז לא היו עולמות ספורט, כל שיעורי הספורט התקיימו בחוץ ובשבילי להיות בחוץ היה פרס ולא עונש.

המורה לספורט שראה אותי הרבה בחוץ, שיתף אותי בשיעורים של הילדים הגדולים, נתן לי להביא ולהחזיר ציוד וכך הפך להיות המורה האהוב עלי ביותר וכמובן שספורט (חינוך גופני)  היה המקצוע היחיד שבו קיבלתי מצוין, שאר המקצועות היו טעונים שיפור. שמו של המורה הזה היה אליעזר מאיו ועוד אחזור אליו בהמשך.

המשכתי ללמוד בתיכון וגם שם הצטיינתי במיוחד בספורט, עזרתי לבית ספרי לזכות בגביעים בתחרויות ספורט בין בתי הספר ומכאן ועד הרצון להיות מורה לספורט הדרך הייתה קצרה.

בסיום הלימודים בתיכון, קיבלתי המלצה חמה מהמורה לחינוך גופני, ובשנת 1962 נרשמתי ללימודים "במכון וינגייט", מדרשה שמכשירה עד היום מורים לחינוך גופני. התקבלתי ללימודים ונחשו את מי פגשתי שם ? את פניו השמחות לקראתי של המורה אליעזר מאיו, שהפך ברבות הימים להיות מורה "בוינגייט " ומאמן של נבחרת ישראל בהתעמלות על מכשירים. כמובן ששמחתי מאוד לפגוש אותו.

במהלך הלימודים שלחו אותנו להתנסות בהעברת שיעורים בבתי ספר, אני נשלחתי ללמד בבית הספר "הר נבו" בתל אביב, שבו למדתי ושם הכרתי את המורה אליעזר מאיו. זו הייתה סגירת מעגל בשבילי, והתחלה של חיים חדשים כמורה לחינוך גופני בישראל.

מאז חלפו הרבה שנים אבל האהבה לספורט נשארה תמיד.

הזוית האישית

היה לנו כיף ללמד אותה דברים חדשים