מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה מעירק 1951

המספר והמתעד עובדים על סיפור עלייה מעירק
אחותי עדה בגיל ארבע ואני בגיל שלוש
האפליה

עלינו מעירק בשנת 1951 לשער עליה (חיפה): הורים ושלוש תינוקות. את אבי לקחו לעבוד בחפירות בקיבוצים שריד ורמת דוד. רק בני הקיבוצים קיבלו כפפות לעבודה והעולים מהמעברות חזרו מהעבודה עם יבלות בכפות הידיים. גם אוכל לא קיבלו היו צריכים להביא מהבית ובנוסף לא אישרו להם להיכנס לחדר האוכל של הקיבוצים.

במעברה, לא היו תנאי מחייה  ומגורים סבירים כגון חשמל, מים זורמים. בכדי לקבל מזון היו צריכים לעמוד בתור חצאי ימים. בעירק, לעומת זאת, היה לנו בית גדול, לאבי  הייתה מתפרה לבגדי גברים. להורי היו משרתת, עוזרת. היו לנו שם חיים טובים, ברמת חיים גבוהה.

אחותי עדה בגיל ארבע ואני בגיל שלוש

45

באותה תקופה השלטון העירקי אפשר ליהודים לעלות לישראל אבל לא לקחת כלום מעירק אפילו לא למשוך את הכסף מהבנק. לאבי נודע על כך לפני כן והוציא את כל הכסף מהבנק. לאימי היו תכשיטי זהב ופחדה שיקחו לה אותם לכן הלכה לסנדלר כדי שיכניס את כל התכשיטים לסוליות הנעליים. וכך הצליחה להוציא את התכשיטים מעירק.

מהמעברה עברנו ללוד שם גרנו מספר חודשים עד שעברנו לגור בשיך מוניס. היום אוניברסיטת תל אביב בנויה על כל שטח שיך מוניס.

הזוית האישית

דורין: הקשר בין אלון וביני הוא קשר הדוק מאוד. הדור של היום חושב שתמיד היו חיים טובים ללא סבל וקשיי התאקלמות.

מילון

מעברה
ישוב קליטה זמני

ציטוטים

”היו חיים קשים לאחר העלייה לישראל“

הקשר הרב דורי