מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה שלי מעירק לישראל. 

כאשר עלינו לארץ :אמא, אבא, אחי קטן ואני – בשנת 1951 הייתי בת שנתיים ותשעה חודשים, קטנה,

אחי הקטן היה בן 9 חודשים.

 

בארץ הגענו ל"שער עליה" בבית ליד. איני זוכרת כלום מאותה תקופה, מאחר והייתי מאוד קטנה.

אולם את הטיסה לארץ אני דווקא כן זוכרת.

אני זוכרת ולא לטובה, שבמהלך הטיסה לא הרגשתי טוב במטוס וביקשתי כל הזמן לרדת.

זה הזכרון היחידי שנשאר לי מהעליה לארץ.

לאחר שהות קצרה בבית ליד, הגענו למעברת ראשון לציון – מזרח. גרנו באוהל, סביבו היו אוהלים

רבים שעמדו צפופים אחד לשני.

במעברה היו ילדים רבים בגילי. אהבתי לשחק איתם תמיד ב"אמא" או ב"מורה" וכל הילדים שהיו קטנים ממני שיתפו פעולה ברצון והיו "ילדי" או "תלמידי" אהבתי לחלק לכולם ממתקים והם אהבו אותי מאוד.

בינתיים נולד לי אח חדש שקראו לו אדמון הי"ד והוא היה חמוד מאוד. לצערי, לימים היה אסון במשפחתנו

ליד ביתנו היה פרדס של תפוזים, כידוע היו בזמן הזה הרבה יותר פרדסים מאשר בתים, כמובן שלא

היו לנו גני שעשועים ולא משחקים ואני אהבתי מאוד להיכנס לפרדס ולקטוף פרחים, סביונים בעיקר.

הייתי מניחה את הפרחים בגביע של לבן עשוי זכוכית, כדי לשמח את כל בני בייתי.

יום אחד שומר הפרדס ראה אותי בפרדס וצעק עליי, מאד נבהלתי ולא נכנסתי יותר לשם.

קטפתי פרחים רק לצד הגדר. שהייתה קרובה לדרך השביל.