מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליה מטורקיה וזכרונות ממעברת כורדני

,סבא אריה הראל כהן וטליה פלוטניצקי
תעודת עולה של סבא אריה
הסיפור של סבא אריה לוצ'י

נולדתי באיסטנבול שבטורקיה בתאריך 15 לינואר להורי- יוסף ורבקה כבן הצעיר במשפחה. יש לי אח בשם חיים שגדול ממני ב 6 שנים. לאחר הקמת המדינה במאי 1948 החליטו הורי לעלות לישראל לחפש חיים חדשים במדינה היהודית. ב 15 ביוני 1949 עזבנו את טורקיה באנייה טורקית בשם אקטן והגענו לארץ לחיפה לאחר 5 ימים ב 20 ביוני 1949.

בהגיענו לארץ הייתי תינוק בן שנה וחצי, העבירו אותנו לבית העולים בנימינה שהיה מחנה אוהלים, אחד ממספר בתי עולים שהוקמו בארץ לצורך קליטה ראשונית של המוני העולים שעלו לארץ באותה תקופה.

בחודש ינואר 1950 לאחר תקופה של חצי שנה במגורים באוהל הועברנו למעברת כורדני שהיתה צפונית לקריית ים.

מעברת כורדני- הוקמה יחד עם עוד עשרות מעברות ברחבי הארץ ליד ישובים ותיקים כמחנה מעבר זמני עד להעברת העולים לדיור קבוע.

כילד- אני זוכר את מעברת כורדני כיישוב הבנוי מעשרות צריפונים קטנים וצפופים שבהם גרנו וממספר מבנים ישנים שבהם פעלו: גן ילדים, בית ספר, בית כנסת, מאפיה קטנה ובית קולנוע קטן.

את המעברה חצה כביש צר מאד שהוביל לכביש הראשי שבין עכו לחיפה. בקצה המזרחי של המעברה עברה מסילת רכבת פעילה מחיפה לעכו. המעברה נבנתה בין חולות ודיונות ללא כבישים או מדרכות וכל הגישה לצריפים היתה דרך הליכה בחולות.

החיים היו לא קלים, הצריפונים היו מאוד קטנים עם רצפה מיציקת בטון ובהם גרו המשפחות בצפיפות רבה ללא חשמל ולפעמים גם בלי מים ומקלחת וכמובן ללא שירותים בתוך הצריף, אלא בשירותים ציבוריים שהוקמו ברחבי המעברה. השירותים היו מבנה עץ שמונח על בור שהיה חפור באדמה. המבנה היה ממספר תאים קטנים עם חור ברצפה ודרכם עשו את הצרכים. בלילות הדליקו עששיות נפט לתאורה ולאורם לא פעם הכינו שעורי בית והתכוננו למבחנים. ישנו על מיטות סוכנות ומזרונים ממולאים בקש. המיטות סוכנות היו מיטות ברזל עשויות ממסגרת מלבנית ורגלי ברזל. לאורך ולרוחב חוברו פסי מתכת להנחת המזרון שהיה מאד לא נוח לשינה אבל זה מה שהיה. בצריף מלבד מיטות היו שולחן וכיסאות, בדרך כלל יצרו אותן באופן עצמאי מקרשים שנאספו.

אני זוכר את אימי מבשלת בפתיליה, זהו כלי שבנוי ממיכל נפט על רגליות ומעליו מסגרת מתכת להנחת הסיר. זה הפיץ ריח מסריח.

כדי להתקלח היו מניחים גיגית עם מים לחימום על כלי שנקרא פרימוס שדמה לפתיליה. בצריף הייתה פינה קטנה סגורה בוילון ושם התרחצנו. יצקנו מים חמים מהגיגית על הגוף והמים נספגו בחולות מחוץ לצריף.

אותם ימים נקראו ימי הצנע. כל אזרח קיבל על ידי המדינה פנקס אישי עם נקודות מוקצבות לקבלת מוצרי מזון בסיסיים במכולת. משפחה שרצתה מוצרי מזון נוספים- היתה קונה מחוץ למסגרת ההקצבה ביוקר רב. קנייה זאת נקראה שוק שחור.

כמובן שהמשפחות היו חסרות אמצעים וצעצועים לא היו קיימים. לכן- הילדים אילתרו צעצועים ומשחקים. לדוגמא: שיחקנו כדורגל עשוי מבדים, התגלשנו על קרשים בדיונות, שיחקנו בג'ולות שקראנו להן בלורות, אספנו פקקים של בקבוקי שתייה, משחקים נוספים היו מחבואים, משחק הדגל, קפיצות בחבל, קפיצות לרוחק מעל 4 מקלות, 5 אבנים וכדומה.

הורים יצרו חבריות עם שכנים ועם דוברי לדינו זוהי השפה שדיברו יהודי טורקיה כאשר נפגשו היו קוראים עיתון בשפתם, שרים בשפתם והיו מספרים סיפורים.

בשנת 1956  התחלנו בחיסול המעברה והעברת התושבים למגורי הקבע. ובגיל 10 בסוף שנת 1957 הועברנו לשיכוני עמידר בעכו לצריף שוודי. אבל הפעם עם חשמל, מים ושירותים בתוך הצריף. אני הצטרפתי לבית הספר היסודי העליה השנייה בעכו עד כיתה ח', בהמשך למדתי בבית הספר המקצועי הדו שנתי בעכו עד כיתה י' במגמת מסגרות חרטות. מקצוע ששימש אותי בהמשך חיי עד פרישתי לגמלאות כעבור כמעט 50 שנה. התחלתי לעבוד בגיל 15 וחצי- שנתיים לפני שהתגייסתי.

בשנת 1965 התגייסתי לצה"ל לחיל השריון ושירתתי כמפקד טנק צנטוריון. השתחררתי משרות סדיר בצה"ל בשנת 1968 במשך שרותי הצבאי כחייל בשרות סדיר וחייל מילואים השתתפתי במספר מלחמות כמפקד טנק.

לאחר שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד כמכונאי אחזקה ובאותו תקופה הכרתי את אישתי לעתיד עליזה. התחתנו וגרנו בעכו.

נולדו לנו 3 בנות: ריקי, יסמין וענבל. מהן נולדו לנו 5 נכדים: ירדן, הראל, יהלי, אלמה ונגה.

בשנת 1983 עברנו לגור בקריית ביאליק.

לאורך השנים התקדמתי בעבודה עד לרמה של מנהל אחזקה ובמקביל לעבודה ולאחר שהייתי כבר נשוי ואבא לילדים השלמתי לימודים עד לתואר טכנאי מכונות.

כיום אני גמלאי וגר בחולון.

הזוית האישית

היה לנו כייף ולמדנו על סבא אריה הרבה דברים למדנו על הילדות של פעם ועליו.

מילון

מעברה
ישוב קליטה- ישוב זמני

ציטוטים

”"בהגיענו לארץ הייתי תינוק בן שנה וחצי"“

הקשר הרב דורי