מאגר סיפורי מורשת

אבי ואמי נולדו בתימן ונולדו להם שמונה ילדים. שלושה נפטרו  ונשארו חמישה ילדים.

אמי נפטרה בגיל צעיר כאשר הייתי בן שנתיים. אבי התחתן עם אישה חדשה ונולדו לי ארבעה אחים נוספים.

אבי היה אחראי על הקהילה כלפי המלך. היה מסדר את הבעיות שהיו בין הקהילה למלך. היחסים שבין היהודים לערבים היו קשים.

בשנת 1949 עלינו ארצה לליפתא שבירושלים. גרנו שם בבתים הנטושים של הערבים, ללא חלונות ודלתות. היה קר וקשה. לאחר זמן מה סידרו לנו דלתות וחלונות לבתים. לא היו ברזים, לכן הבאנו מים מין המעיינות שהיו בסביבה. לאחר ארבע שנים, הערבים תקפו את אביי ופצעו אותו קשה. אחרי המקרה שהיה, המשפחה נאלצה לעזוב את  ירושלים ולעבור לגבעת אולגה, שם הם חיים עד היום. כשהגענו לארץ גרנו באוהלים ועמדנו בתור כדי לקבל מים ואוכל. כשהלכתי לבית הספר היה לי תיק מקרטון. בזמן הגשמים נרטב וניקרע התיק כך שהיה צריך לשמור טוב על הספרים. כשהגעתי לבית הספר עם התיק הקרוע דמעות היו בעיני. כשהמורה שלי, בלה ליברמן, ראתה אותי בוכה, מיד ניחמה אותי והביאה לי תיק חדש. היו לנו ימים קשים. לא יכולנו לבקש דברים חדשים מההורים חוץ מאוכל, כי לא היה לנו כסף בבית. בכיתה ה' התחפשתי בפורים לאינדיאני מקורי. בדרך לבית הספר ירד גשם והגעתי רטוב עד העצמות.