העלייה לארץ ישראל מטריפולי שבלוב
בשנת 1950 עלינו לארץ באוניה שמה "גלילה". עלינו באהבה גדולה למולדת. עזבנו את הרכוש ואת כל מה שהיה לנו בחו"ל, ובאנו לארץ.
זרקו אותנו בתוך אוהלים. היינו משפחה גדולה עם שבעה ילדים, בתוך אוהל אחד. היינו שם בחורף הקשה של 1950. ירדו המון גשמים. שרדנו את כל זה גם עם אחי הקטן שהיה בן 40 יום.
שנה חיינו באוהלים. בהמשך, הקימו מעברה עם צריפים מעץ ומפחים, והיינו שם שבע שנים. הממשלה התחילה לבנות בניינים ולאט לאט העבירו את האנשים מן המעברות.
כל הזמן שאפנו לחיות במדינה שלנו, של העם היהודי. בגלל זה עזבנו את הכל, את כל החיים שלנו, וברחנו ובאנו למדינה שלנו למרות הקשיים.
כשבגרתי התגייסתי לצבא, לחיל השריון. הייתי יוצא מהצבא, לעתים פעם בחודשיים, כדי לראות את המשפחה. השתתפתי במלחמות שהיו, ואני גאה שבאתי למדינה שלי, שאף אחד לא ייקח לי אותה.
היום אני סבא עם הרבה נכדים ונינים.
הזוית האישית
סיפורו של סבא יעקב תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "העמק המערבי" ביפעת בסיוע המורה ורד רוזנצוויג.
מילון
מעברהמחנה יישוב, מקום מגורים זמני לעולים החדשים שהגיעו לישראל בשנות ה-40 וה-50.