מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בשנת 1950 מעיראק והובילו אותנו למעברה בשם קסטינה.

 

בקסטינה לא היה חשמל  ומים והשירותים היו בחוץ, גרנו בתוך אוהלים. אני זוכרת בתור ילדה קטנה שבחורף בימים גשומים האוהל היה עף מעלינו והיינו מוצאים את עצמנו ישנים בשלוליות מים ובתוך האוהל לא היה לנו ארון בגדים ולא היה גז. אני זוכרת שאמא שלי חביבה ז"ל הייתה מבשלת על פרימוס ופתיליה מחוץ לאוהל בתנאים קשים.

 

הייתה אישה ששמה רבקה גובר ושני בניה צבי ואפרים נפלו במלחמת השחרור. היא הייתה מגיעה בבוקר למעברה שלנו שבקריית מלאכי, אוספת את הילדים שהיו נמצאים איתי ולוקחת אותנו לבאר טוביה שהיה קרוב לקריית מלאכי ושם הייתה מטפלת בנו כל יום כגון: היא דאגה לנו  לאוכל, לימדה וטיפחה אותנו. אני ועוד ארבעה אחים שלי היינו שם והיינו חוזרים בערב לאוהל. אותה אישה שמדוברת הייתה מפורסמת בשנות ה50  כיוון שהיא הייתה אישה שלא ויתרה ולמרות הכאב שלה לא עצרה מלהעניק לאחרים. היא הייתה ידידה טובה של דויד בן גוריון ונבחרה לכלת פרס ישראל והיא כונתה בשם " אם הבנים ". היא הוציאה ספר שהוא מתורגם לשפות שונות.

 

לימים העבירו אותנו לצריפים אבל זה אחרי זמן ממושך והצריף שהעבירו אותנו היה יותר משודרג היו מיטות, חדרים יציבים ויותר גדולים כל ארבעה ילדים היו ישנים בחדר אחד וההורים היו בחדר נפרד. עברו כמה שנים התבגרתי וגדלתי ואז ישר הלכתי לבית ספר במקום גן, כאשר נכנסתי לבית ספר "האחים" על שם שני בניה שנפלו. 

 

למדתי בבית ספר עד גיל 15 ובזמנו היה לנו שדות של כותנה ואז כל חופש גדול הייתי הולכת עם חבריי לקטוף כותנה  ונפגשת עם כל מי שלמד איתי כי המצב אז היה קשה .שם נפגשתי עם בעלי לראשונה, הוא  ראה אותי התלהב, הוא היה חלק מהילדים שרבקה גובר הייתה לוקחת אותם בתקופה זו לא היה חשמל אני ובעלי היינו נפגשים בחשכה ובזמנו היה אסור לצאת עם חבר ואם היו רואים שיצאתי עם מישהו היו מנדים אותי.

 

הגעתי לגיל 17 והתחתנתי איתו וגרנו בדירה קטנה ( דירה וחצי ) כי אז לא היה דירות גדולות וכסף… ושם נולדו לי שני ילדות ורד הבכורה וסיגלית ואז גידלתי אותם בתוך לול כי לא היה שם מקום להכניס מיטה. אחרי 5 6 שנים התחילו לבנות בתים חדישים בקריית מלאכי ונרשמנו לבית חדש. גרנו בקומה רביעית בלי מעלית ושם נולדו שלוש בנותיי איריס, אושרת ואביבית ( אמא של שני ) והמצב הידרדר ולא היתה לנו עבודה ואז בעלי הגיע לעכו לבדוק אם יש עבודה ומצא עבודה בתור קודח.

 

נשארנו בעכו ואחרי ארבע שנים עברנו שוב לקריית מלאכי ולבסוף חזרנו שוב לעכו ואז נולד בני צחי אחרי חמש בנות.שכרנו  בית ובעלי בנה את הבית. אחרי כמה שנים המצב עוד הפעם הדרדר ועברנו לרמת גן, ברמת גן יש לנו משפחה ועבודה, למדתי קוסמטיקה  ועבדתי כקוסמטיקאית ברמת גן. אחרי חמש שנים בהם  גרנו ברמת גן חזרנו שנית לעכו. עבדתי ב"משביר לצרכן "בקריון כדיילת יופי וכן  כקוסמטיקאית בביתי, לפני 4 שנים פרשתי מהעבודה במשביר וכיום ואני עובדת כקוסמטיקאית בביתי.

 

רבקה גובר – "אם הבנים" – "רבקה גוּבֶּר (1902 – 10 בספטמבר 1981) הייתה פעילה חברתית ואשת חינוך ישראלית, שכונתה בשם "אם הבנים" לאחר ששכלה את שני בניה במלחמת השחרור. כלת פרס ישראל תשל"ו (1976) על מפעל חייה בקליטת עלייה".

תשע"ה