מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1960 לרחל ויעקב ליאון, הבת הבכורה במשפחה בת חמש בנות.

אימא ממוצא בוכרי נולדה בטהרן ואבא ממוצא טורקי נולד בפתח תקוה. שמי שושנה, רוזה (שושי), ניתן לי על שמה של סבתי, אמו של אבי שנפטרה בגיל 26. אבי התייתם מאמו בגיל שנה ושמונה חודשים.

נולדתי בשכונת אבו כביר בדרום תל אביב, שכונה בעלת רקע סוציואקונומי נמוך מאוד. ילדותינו הייתה טובה ועשירה ולא חשנו כל מחסור. גדלנו בבית ערבי בעל חדר אחד גדול, ששימש, סלון וחדר שינה לששת הנפשות במשפחתנו, השירותים היו בור ספיגה בחצר. האחות  החמישית הצעירה במשפחה, נולדה מאוחר יותר בחולון.

מגרש המשחקים שלנו, היה הטבע הסובב אותנו – חורשת אלונים, עצי התות, והגנים הבוטניים והזואולוגיים של אוניברסיטה תל אביב ששכנו בשנות ה – 60 באבו כביר. זו הייתה סביבת ילדותינו.

 עם אבא ואימא בילדותנו בשכונת אבו כביר

לאבא היה חשוב מאוד לעשות כל מאמץ ולחסוך כל משאב, כדי לשנות את סביבת המגורים ובתי הספר בהם למדנו, הוא הבין שחינוך והשכלה הם הדרך, לקדם את בנותיו חברתית וכלכלית. בשנת 1974 רכשו הוריי דירה בעיר חולון, שם רכשנו השכלה בבתי ספר טובים.

להוריי ממשפחה, מזרחית מסורתית, היה חשוב שייוולד בן, הציפיה לכך, הייתה גדולה, והאכזבה באה כשנולדו עוד ועוד בנות. אחריי נולדה אירן, לבת השלישית קראו סופי בתקווה שיהיה סוף לבנות וייוולדו בנים. לימים נולדו עוד שתי בנות מזי ולילך. הבנות היפות והמוצלחות ביותר. מאחר ולא היו בנים במשפחתנו ציפו מאתנו הבנות, להצליח כאילו היינו בנים.

רחל ויעקב ליאון עם חמשת בנותיהם 

הורינו חינכו אותנו לעצמאות כלכלית ומחשבתית, לחשיבות של השכלה ולכך שנוכל לפרנס את עצמינו בכל עת במו עצמינו ונהיה תלויות במה שאנו עושות. ואכן כל אחיותיי משכילות, מוכשרות, מוצלחות ומצטיינות והשכילו כל אחת לצאת ממעגל העוני בו היינו בילדותינו.

כולנו נושאות בתפקידים בכירים ומשמעותיים כל אחת בתחום עיסוקה והתמחותה. כולנו מבוססות כלכלית, כולנו נשים דעתניות ועצמאיות במחשבותינו. כולן נישאו לבני זוג והקימו משפחות לתפארת שבט ליאון!

טיול שורשים עם ההורים בשכונת הולדתנו באבו כביר

כל חיי הבוגרים עסקתי בתחומי החינוך המדעי טכנולוגי, ביסודי, בחט"ב ובתיכון במגוון תפקידים: כמורה למדעים, לביולוגיה ולפיזיקה, כרכזת, מחנכת, מדריכה, מפקחת, מנהלת מרכז מורים, ובתפקידי האחרון במערכת החינוך, ממנה פרשתי לפני מספר שנים – מנהלת תחום מדעים ומפמ"ר למדע וטכנולוגיה.

לאחר פרישתי עסקתי בניהול תכניות חדשניות ובייעוץ חינוכי פדגוגי. עיקר עיסוקי בשנים לאחר הפרישה, בעולם ההתנדבות כרכזת "פוש להצלחה" בעיר מודיעין, ובתנועת של"מ בקבוצת הדרכה של תיעוד סיפורי חיים.

במסגרת לימודיי  לתואר שני בהוראת המדעים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1991, בחרתי לחקור את תחום המגדר בחינוך המדעי. תמיד ענין אותי איך לקדם את התלמידות ולעודד אותן לממש את עצמן להעז ולהצליח. עניין אותי איך ניתן להשפיע על מורים לשים לב לחלקם בהעברת מסרים סמויים שמפלים תלמידות. אני חושבת, שילדותי במשפחה בת חמש בנות, תפיסתם של הוריי ותפיסותינו, עיצבו את דרכי והשפיעו עלי בבחירת נושא המחקר וכן בהמשך הקריירה.

תחום המחקר בנושא ה – gender היה אז בחיתוליו, ואפילו המלה מגדר הופיעה מאוחר יותר רק בשנת 1997.

 ההזמנה לכנס המגדר באוניברסיטת בר אילן – 2011

לימים בשנת 2011, עת הייתי מפמ"ר לימודי מדע וטכנולוגיה, השתתפתי כנציגת משרד החינוך, במשלחת של משרד החוץ לאו"ם לכנס בינלאומי שעסק בקידום תלמידות ונשים בחינוך המדעי טכנולוגי כמפתח להצלחה בחיים.

התמונה מתוך הכתבה, הראיון של משרד החוץ – שנת 2011.

שגריר ישראל בארה"ב, פרופ חנה ארז מהטכניון ופרופ חגית מסר ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה דאז

וכן מוניתי למועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה ע"י יעקב פרי שר המדע וטכנולוגיה, בהתאם להחלטת ממשלה מס 2660. (כתב מינוי למועצה לקידום נשים – השר יעקב פרי).

לבעלי אביחי ולי נולדו שלושה ילדים: בתנו עינת ושני בננו: גיא ואיל, אותם חינכתי מילדות לשים לב להתנהגויות ולפערים חברתיים לא מכוונים שמפלים נשים. אני גאה בהם בתפיסה השוויונית שלהם כלפי בני זוגם וכלפי הסובבים אותם. בתחום המגדר ושיוויון הזדמנויות לתלמידות, לנערות ולנשים יש עוד הרבה עבודה לעשות.

תחושתי שעשיתי כמיטב יכולתי במעגלי השפעה רבים בתחום זה לאורך חיי, במשפחתי, בבחירת בן זוגי, עם ילדיי, תלמידיי לאורך השנים, המורות אותן הדרכתי, המפקחים והמנהלים וכל סביבתי. בהשתלמויות, בהוראה, בכנסים בהם הצגתי, במשלחת באו"ם, ואפילו בהרצאות לגיל השלישי בהתנדבות בשנים האחרונות.

היום הורינו האהובים בני ה – 85 יודעים שחמשת בנותיהם – הן האוצר הגדול ביותר של חייהם. בנות מוצלחות, מסורות, משפחתיות, מלוכדות ומאוחדות. בנות המפרגנות זו לזו באהבה גדולה ומטפלות במסירות רבה בהורינו המתבגרים עם כל המורכבות שבאה עם הגיל.

אנו אחיות אוהבות, תומכות ומחזקות זו את זו וגאות אחת ברעותה.

וכמו שאמי נוהגת לומר שאנחנו חמשת הבנות אנו "היהלומים שלה!"

 משפחתי – בן זוגי, ילדינו ובני זוגם ונכדינו – משפחת כהן, בה אני גאה! 

הזוית האישית

שושי כהן: עסקתי במגוון תפקידים בחינוך המדעי טכנולוגי. בהשכלתי בעלת תואר שני בהוראת המדעים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, 2000. עסקתי בתחום החינוך המדעי-טכנולוגי במהלך כל שנות עבודתי כמורה, כרכזת מקצוע, מדריכה (בית ספרית, מחוזית, וארצית). מפקחת מחוזית להוראת המקצוע ומפמ"ר. בשנים 2010 – 2015  הייתי מנהלת תחום מדעים והמפקחת המרכזת (מפמ"ר) על הוראת מדע וטכנולוגיה ביסודי ובחטיבות הביניים. בעבר הקמתי וניהלתי את המרכז העירוני "לטבע" בעיר בת ים, וניהלתי את מרכז המורים המחוזי במודיעין מכבים רעות. חברה במועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. חברה בצוות "מוטיבציה". תקצר היריעה מלתאר את היוזמות החינוכיות אותן הובלתי במהלך השנים.

מסר: בחרתי לסיים בהמלצה לשני ספרים אהובים עלי, שהשפיעו עלי והתאימו לראיית החיים שלי, ושל משפחתי: "האפיפיורית יוהנה" – רומן מאת דונה וולפולק קרוס והספר: "נשים קטנות" – ספר מאת לואיזה מיי אלקוט. שני ספרים המסמלים עבורי את החלוציות בתחום המגדר ושיוויון הזדמנויות לנערות ולנשים!!!

מזה חמש שנים מאז פרישתי ממשרד החינוך, אני ממשיכה לעסוק בתחום החינוך הקרוב לליבי והפעם בהתנדבות.  אני מקדישה את זמני כרכזת בעמותת "פוש להצלחה" בעיר מודיעין, ומתנדבת בתנועת של"מ בהדרכה לתיעוד סיפור אישי בתכנית "והגדת".

הסיפור תועד במסגרת תוכנית המתעדים – תנועת של"מ.