מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי דבורה בר.

נולדתי בפולין להורים ניצולי שואה כבת שניה להורי. אחותי אסתר נולדה במלחמת העולם השנייה לאחר בריחת הורי מפולין הכבושה להרי אורל שבסיביר ברוסיה.

בילדותי גרנו בולבז'יך בפולין עם סבתא שלי מרים מצד אמי שחיכתה למצוא את ילדיה ומשפחתה בתקווה ששרדו. לצערנו, אף לא אחד מכל משפחתי מצד אמי ואבי שרד. בגיל 10, לאחר שסבתי נפטרה וממשלת פולין אפשרה עלייה, עלינו לארץ ישראל.

בילדותי גרנו בדירה צנועה בדרום תל אביב, כשכל משפחתי הייתה אמא, אבא, אחותי ואני.הילדות והנערות היו מאושרים. משחקי רחוב, מפגשים עם חברים, טיולים וים.

בגיל שש עשרה פגשתי את עודד, יליד תל אביב, "צבר" חכם, גבוה וחתיך. נפגשנו במסיבה אצל השכן שלי ואחרי תקופת חברות התחתנו. היינו נשואים כמעט 52 שנים. נולדו לנו שתי בנות מדהימות: יעל וגלית.

אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם שירה נכדתנו, יחד נכדתו אנחנו מנציחות את זכרו של עודד בעלי וסבא של שירה, שנפטר בשנה האחרונה, יהי זכרו מבורך לעד.

 עודד בעלי ז"ל, סבא של שירה

 עודד נולד בשנת 1944 בתל אביב, 4 שנים לפני קום המדינה. כל ילדותו ובגרותו עודד היה מחובר מאד לארץ ישראל. עודד בילה את כל שנות ילדותו בתל אביב. הבית בו הוא נולד היה ברחוב פרישמן 63 ועדיין עומד עד יום זה.

עודד נקרא בשם זה כי באותה תקופה היה נהוג לקרוא לנולד בשם הסבא או הסבתא, ומכיוון שלא היה מידע אמין באשר לגורל הסבים והסבתות, נקרא עודד מהמילה עידוד. בתקופת המנדט האנגלי בארץ כשאימא של עודד, גילה, הובלה באמבולנס ללדת את עודד, אביו סנדר, שהיה חבר בהגנה, ניצל את ההזדמנות להעברת נשק לחבריו במחתרת. סנדר עבד בנמל תל אביב מיום הקמתו ועד סגירתו. עודד בילדותו נלווה אל אביו למקום עבודתו בנמל וגולת הכותרת הייתה שיט בספינות היוצאות אל הים, כאשר הן גוררות דוברות ועליהן הועמסה תכולת האניות.

סבא עודד בילדותו

סנדר במהלך מלחמת העצמאות נלחם כמקלען בהגנה בפני טייסי הספיטפייר המצרי שהפציצו את תל אביב ואף נטל חלק בסלילת דרך בורמה אשר נועדה לפרוץ את הדרך לירושלים.

בילדותו עודד השתייך לתנועה המאוחדת ואחר כך עבר לתנועת הצופים והיה פעיל ומדריך. עודד נולד לאהבת ארץ ישראל והיה "צבר" בכל רמ"ח איבריו. עודד סיפר על כך שילדות תל-אביבית באותם ימים הייתה כרוכה בשמחת חיים רבה. בנים היו אמורים להיות בנים, שובבים, צברים על פי ההגדרה, חלום להיות "פייטר", להיות בעל כמות גולות הכי גדולה, הכי יפה וזה דרש כושר קליעה מעולה, ללא כושר זה היית נשאר עם כמות מזערית של "ג'ולות" מה שהיה הופך אותך למסכן בעל כורחך.

אני ועודד בטיול בגליל

בגיל 6 עודד חלה במחלת פרקים אשר הסתבכה (היום עם האנטיביוטיקה זה לא היה קורה) וגרמה לנזק בלתי הפיך ללב. למרות כל זאת עודד המשיך באהבת ישראל, בטיולים בארץ ובעולם, היה חובב תאטרון, מוזיקה ואמנות. בין תחביביו הידועים היו צילום, כתיבה, מחשבים ובכלל עודד היה ידוע ביכולת הטכנית שלו ולמעשה הקדים את זמנו כאשר התחיל לייבא מוצרי מחשב עוד לפני שלכולם היו מחשבים אישיים בבית. עודד היה אוצר בלום של ידע בכל מה שקשור להיסטוריה ובעל ידע רחב בכל הנושאים. איש חכם ואוהב חיים היה.

עליי ועל עודד

נפגשתי עם עודד במסיבה של השכן שלי שם ראיתי אותו גבוה, חתיך, יפה והוא הזמין אותי לרקוד איתו בריקודי זוגות. בתום המסיבה הוא ליווה אותי הביתה, ולמחרת כאילו במקרה בא לבקר את השכן שלי על מנת לראות אותי. כמובן ששמחתי לראות אותו ומשם כבר המשכנו כחברים. ליום הולדתו ה-18 קניתי לו שרשרת זהב עם תליון בצורת פרסה שהייתה הכי יקרה לו בעולם ומעולם לא נפרד ממנה. עודד לא חיכה הרבה זמן ואחרי שנתיים וחצי התחתנו.

אני ועודד בחתונתנו

נולדו לנו שתי בנות: יעל וגלית. ליעל שלושה ילדים: איתי, אלון ושירה. עודד אהב את ילדותיו ונכדיו אהבת נפש. כי כזה בן אדם הוא היה איש צנוע, חכם, מלח הארץ.

שלושת הנכדים שלנו

אנו מנציחות היום את זכרו מתוך געגוע גדול.

הזוית האישית

שירה: החוויה של תכנית "הקשר הרב דורי" קירבה ביני לבין סבתא ונהניתי מכל רגע.

דבורה: תכנית "הקשר הרב דורי" יצרה קשר עמוק עוד יותר ממה שהיה ביני לבין נכדתי האהובה שירה, ע"י העלאת זכרונות וקורות המשפחה האהובה שלנו.