מאגר סיפורי מורשת

אבא ואמא שלי עלו מטוניס בתחילת שנת 1957. הם עזבו את טוניס עם עלייתו של חביב בורגיבה לשלטון.

חביב בורגיבה היה ידוע בשנאתו ליהודים .

ההורים שלי שעברו את תקופת השואה במלחמת העולם השנייה בטוניס ,לא רצו להסתכן שוב ומאחר וכבר הייתה מדינה ישראל הם החליטו לעלות אליה. הם עזבו את טוניס, הגיעו לצרפת והיו במחנה פליטים במרסי .

משם הגיעו באנייה לארץ ישראל. הורי עלו יחד עם הבת הבכורה שלהם רבקה. רבקה נולדה בתאריך 23.11.1956, כך שהיא הייתה בת חודשים ספורים. ביחד איתם עלו  גם סבא וסבתא שלי מצד אימי. סבא סעדני וסבתא אמה וחלק מששת ילדיהם: גבי, שמוליק ויפה.

ילדיהם: הדסה ויהודית עלו לארץ קודם לכן עם "עלית הנוער". ההורים הגיעו לנמל חיפה. שם הורדו והועלו על משאיות. הם נשאלו לאן הם היו רוצים להגיע? האפשריות שהוצעו להם היו: אשדוד, באר שבע, או דימונה.

מאחר ואימי הייתה לאחר לידה ואחותי הייתה מאוד קטנה  הם התעניינו במקום הכי קרוב. נאמר להם שהעיר אשדוד היא הכי קרובה.

אשדוד עיר נמל גדולה (להזכירכם בתחילת 1956). המשאית נסעה במשך יום שלם וכשהחשיך המשאית נעצרה.

המשפחה הורדה הם קבלו מנת מזון שכללה: בננות, אבקת ביצים, אבקת חלב ועוד כמה פריטים. כל שתי משפחות קיבלו צריף קטן, כך שהורי ואחותי היו בצריף יחד עם סבא סבתא והדודים. היה חושך בחוץ הם קבלו עששית.

בבוקר סבא ואבא התעוררו בבוקר מוקדם להניח תפילין. יצאו החוצה וחשכו עיניהם הם לא ראו דבר מסביב כמה צריפים בודדים. ועד האופק רק חול וחול כמה עצי שיקמה ושיחי גפן. הם הסתכלו קדימה וראו רק חול הסתכלו ימינה וראו רק חול. הסתכלו שמאלה וראו רק חול ואז אחורה ולפתע ראו כחול. כחול ים הם הבינו שהם פונים מערבה הם הסתובבו למזרח, הניחו תפילין והתפללו פעם ראשונה בחייהם לכיוון ירושלים והכי קרוב לירושלים.

חביב בורגיבה: "חביב בורגיבה 3 באוגוסט 1903 – 6 באפריל 2000) היה נשיא תוניסיה משנת 1957 ועד שנת 1987. הוא נחשב לאבי האומה התוניסאית, ונוהגים להשוותו למוסטפא כמאל אטאטורק בשל הרפורמות הפרו-מערביות שהונהגו במהלך שנות שלטונו".

תשע"ו