מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ויקטוריה על שם סבתי מצד אבא. נולדתי בשנת 1954 באיסטנבול שבטורקיה, גדלתי במשפחה עם סבא וסבתא, הורים ואח. בבית הזה הייתי עד גיל 10 ומשם עברנו לשכונה אחרת וכאשר הגענו לשכונה החדשה התחלנו בהכנות לעלייה לארץ ישראל.

עליתי בגיל 16 ולאחר שנתיים התחתנתי, בגיל 18, וילדתי את בתי יפה הבכורה, בגיל 19. שמונה שנים לאחר מכן ילדתי את בתי השנייה, סוזי. בינתיים אימא שלי נפטרה בגיל 59 ותקרית זו הייתה טראומה בשבילי, אחרי אימי נפטרה גם חמותי. לאחר 10 שנים נולד לנו הבן הקטן במשפחה לירון.

בן זוגי נולד בשנת 1945 בטורקיה בעיר אורטקיויו. הוא עלה לארץ בגיל 12 ולמד בבית ספר של חיל האוויר (הטכני). הוא סיים כטכנאי והתגייס לחיל האוויר בנושא תחזוקת מטוסים. לאחר מכן עשה שנה של קבע והתחיל לעבוד ברפאל. אנחנו היכרנו בשנת 71, התחתנו בשנת 72 ובשנת 73 נולדה ביתנו הראשונה.

לאחר כ-4 חודשים פרצה מלחמת הכיפורים, גייסו את בן זוגי למלחמה, אחרי כשבועיים של מלחמה הטנק שלו עלה על מוקש, הטנק עלה באש והוא התעלף. כשהתעורר קפץ מהטנק וכך ניצל אבל קיבל מכה יבשה בברך והוא היה כ22 שנה נכה עד שניתחו אותו ועכשיו הוא בריא לחלוטין. אחרי 25 שנה פרש לגמלאות בגיל 48 ומאז הוא מתנדב כדי לעזור לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. הוא אף קיבל פרס הצטיינות בעזרה לבניית מכשירים לאנשים עם מוגבלויות. היום הוא בן 73 ועדיין מתנדב פעמיים בשבוע כ-18 שנים.

הוריי בחתונתם

עד עכשיו חשבתי שאני ממגורשי ספרד, לאחרונה נודע לי שאני לא אשכנזייה ולא ספרדייה אלא מרומא שבתקופת הביזנטים, הדורות הקודמים עברו לחיות בטורקיה וביוון. לפי מה שזכור לי ממה שאימי סיפרה לי כשהייתי ילדה שאבא שלה היה רב בצ'נקלה. היו להם שישה ילדים, יום אחד יצא מהבית כנסת והראו לו המוסלמים בור עם מלא ילדים הרוגים והאשימו אותו בהריגתם, הם הכניסו אותו לבית סוהר ושם סיים את חייו בגיל 32. עד היום לא ידוע אם הרגו אותו או שמת מוות טבעי, סבתא שלי גידלה שישה ילדים לבד ואימא שלי טיפלה בה עד מותה.

הזוית האישית

סבתא ויקי והנכדה נטע-לי: מאוד נהנו לכתוב את הסיפור למדנו הרבה דברים חדשים במהלך התכנית ובמהלך כתיבת הסיפור.