מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עבר, הווה ועתיד

סבתא עדינה והנכדה אלה חזון
סבתא עדינה בצעירותה
איך הגענו עד הלום,היכן אנחנו עומדים כרגע ומה השאיפות לעתיד.

שמי עדינה חזון, שם נעורי ויזן. נולדתי כחצי שעה אחר חצות של השנה החדשה, שנת 1952, באורוגואי.

איך הגעתי לכאן?

הורי נולדו בפולין, עברו את כל התלאות של ימי השואה והנלווה לגודל האירוע, (כולל סלקציה), שיצאו ממנה בשלום. הם עדיין לא הכירו, אבל עברו מסלול דומה ובהמשך הם נפגשו. ברחו ברגל דרך כל מיני ארצות באירופה הכבושה והגיעו לרוסיה, נתפסו שם ונשלחו למחנות עבודה. טוב, לא היה שם, אך הם שרדו ולאחר שנגמרה המלחמה חזרו לפולין על מנת לגלות ארץ חרבה, שרוב בני המשפחה נספו, הורים, אחים, אחיות, דודים ובני דודים.

הם נישאו בעיר ליגניץ, בפולין ומשם המשיכו לצפון איטליה.

צילום הכתובה של ההורים שלי

תמונה 1

הופצה ידיעה שמשם נשלחים היהודים ליעדים שבוחרים, בעיקר לישראל ארצות הברית ואוסטרליה. הקימו שם מחנות שקראו להם קיבוץ, קיבלו מזון, בגדים וכו'.

אחותי אסתר נולדה בטורינו בשנת 1947. בשלב מסוים הם החליטו לנסוע לאורוגוואי, (אחות של אמי כבר הייתה שם). שם אני נולדתי, בעיר הבירה מונטוידאו.

כפי שציינתי קודם, הורי ניצולי שואה, אך בבית לא דיברו על הזוועות שחוו בזמן המלחמה. הייתי בת תשע כשאבי נפטר ואז אמי החליטה שנעלה לארץ (אגב היא רצתה לעלות בזמן שהייתה באיטליה).

 משפחתנו

תמונה 2

העלייה לארץ

במהלך השנים שלאחר מות אבי, ניסתה אמי להסדיר את עלייתנו ארצה. הדבר לא היה פשוט כלל. כאשר הורי הגיעו לאורוגוואי, לא הייתה להם ניירת המעידה שהם אכן מי שטוענים שהם. ההגעה הייתה בלתי לגאלית (לא חוקית) בעזרתו של עורך דין ושוחד (מאד מקובל בדרום אמריקה), הצליחה אמי להמציא מסמכים, אשר בעזרתם קיבלו דרכון, שאפשר להן לעלות לארץ.

עלינו בשנת 1965, כשהייתי בת 13, לאחר הפלגה סוערת בים. כאשר הגענו לארץ, הסוכנות היהודית דאגה להעביר אותנו לקיבוץ בעמק בית שאן, שדה נחום. שם סבלתי מנידוי, כי החברה הייתה מגובשת ולי נתנו להרגיש כגלותית מדי לטעמם.

עברו מספר שנים ובמהלך מלחמת ההתשה, הכרתי את בעלי לעתיד, ששמו אבי במהלך שהותם ככוח מגן על עמק בית שאן ועמק הירדן, יחידת שריון חטיבה 7. נפגשנו באחד הערבים על מגרש הכדורסל של הקיבוץ, התיידדנו, התאהבנו ונישאנו בשנת 1970.

תמונה 3
אבי ז"ל ואני ביום חתונתנו

לאחר נישואינו, עברנו להתגורר בגבעת שמואל. נולדו לנו שלושה ילדים, אריק הבכור, ליאת ושרון ז"ל. עזבנו את גבעת שמואל בשנת 1983 ליבנה, זמן לא רב אחר הגעתנו, איבדתי את בני הקטן שרון, בתאונת משחק עם מתקן כדורסל והוא בן תשע.

במהלך השנים למדתי מזכירות רפואית. התקבלתי לעבודה במיון – קבלה לבית חולים קפלן, שם עבדתי במשך 27 שנה עד יציאתי לפנסיה בשנת 2014.

אבי, בעלי נפטר בשנת 2009, מספר חודשים לאחר שאלה נכדתי נולדה. לאחר זמן לא רב, עברתי לגור בגדרה וכאן אני נמצאת עד היום.

מבתי יש לי שלושה נכדים, בנים, ומבני שתי נכדות. אני מאחלת לעצמי ולהם, בריאות איתנה, פרנסה טובה, אחדות, אהבה ואושר.

נתבקשנו לכתוב על עצמנו, מה שנרצה, עצוב, שמח, מפתיע ….. בחלק הראשון, סיפרתי תמצית של חיי, אך אני רוצה לשתף בסיפור אירוע מיוחד – טיול השרשים שעשיתי.

טיול שורשים

בשנת 1997 החלטנו אחותי ואני לנסוע לאורוגואי, פעם ראשונה לאחר שעזבנו. תיכננו את הטיול כך שנעשה חניית ביניים בפורטוגל, משם ניסע לריו דה ג'ניירו-ברזיל, לחוות את אווירת הקרנבל ולהתרשם מיופיה של העיר הזו. משם נטוס למונטוידאו, לפגוש את המשפחה שנשארה שם, וכך עשינו. עם הגיענו, דבר ראשון ביקשנו לפקוד את הקבר של אבי.

הכל היה מרגש מאד, המפגש עם המשפחה, לחזור לדבר ספרדית, לראות את הבית שגדלתי בו מיום הולדתי עד גיל 13, לפקוד את החורבות של בית- ספר הכללי, בית ספר היהודי, בית הכנסת שהלכנו בחגים, (בעיקר ביום כיפור), וכמובן לאכול אוכל על האש המקורי. טיילנו ונהנו מאד.

בתאריך 4/2/97, הגיעה שיחה מהארץ ובה סופר לנו על אסון המסוקים שהתרחש באותו יום, עם 73 הרוגים, יהיה זכרם ברוך.

קשה לתאר את התחושות, בעיקר חוסר אונים בגלל המרחק הפיזי מהארץ. עשינו מעשה, אמנם אקט סימלי, אבל קצת ניחם אותנו. נסענו לשגרירות ישראל מצורפות תמונות משתי תקופות שונות. האחרונה בעת טיול, סגרנו מעגל

רציתי לספר סיפור טוב, סיפור שמח, אך המציאות שבה אנו חיים מתעתעת. המציאות הזו רדפה אחריי עד אורוגואי. אלה החיים שלנו השמחה והעצב שזורים אחד בשני.

תמונה 4
שחזור התמונה
תמונה 5
סבא, אבי ז"ל, סבתא עדינה והנכדה אלה

הזוית האישית

אלה: נהנתי מהתכנית, כי יצא לי לפגוש את הסבתא יותר מהרגיל, להעלות סיפורים ביחד ובכלל זמן איכות עם סבתא לבד.

סבתא עדינה: תכנית זו הייתה קצרה, בשל מגפת הקורונה וחבל. התכנית הזאת קירבה אותנו מאוד, הכרתי נכדה בזווית אחרת, אינטיליגנטית, רגישה איכפתית גילתה אחריות ודאגה לי.

מילון

סלקציה
תהליך הפרדה בין אנשים שנעשה בתקופת השואה שהפריד בין החיים למות

ציטוטים

”האמת חשובה מכל אך יש לחשוב על הדרך לומר אותה“

הקשר הרב דורי