מאגר סיפורי מורשת

שמי עידית רגב נולדתי ב1953 בעיר חיפה.

מגיל צעיר ראיתי את עצמי עובדת בתחום טיפולי ורגשי.

התחום הזה משך אותי ולכן בצבא שירתי כמש"קית ת"ש, ועזרתי לחיילים, בכל מה שקשור לבעיות אישיות, משפחתיות וכלכליות.

אחרי השירות הצבאי התחתנתי, ובמקביל נרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. סיימתי את התואר הראשון, והתחלתי לעבוד בתחום שלמדתי.

עבודתי בכפר הילדים בכרמיאל

רוב שנות עבודתי היו כעו"ס, בכפר הילדים בכרמיאל וזאת עד לפרישתי מהעבודה לפני כעשור.

כפר הילדים הוקם בשנת 1978 והוא נראה כקיבוץ לכל דבר. הכפר הוא חלק מרשת ארצית של כפרים כאלה, בחסות המפעל להכשרת ילדי ישראל, שהוקמו במטרה לסייע לילדים נזקקים, המגיעים ממשפחות מצוקה מסיבות שונות. הכפר מתפקד כפנימייה בצורה של משפחתונים.

במשפחתון יש זוג מדריכים עם ילדים פרטיים משלהם, והם מטפלים בשנים עשר ילדים נוספים של הפנימייה, כיחידה משפחתית אחת. הכפר בכרמיאל הוא הגדול ביותר בארץ ומתחנכים בו  כ 215 ילדים בגילאי חמש עד שמונה עשרה. מטרת הכפר להעניק לילדים המגיעים ממשפחות המתקשות לתפקד, על רקע בעיות כמו עבריינות, סמים, בעיות נפשיות, חוויה מתקנת , ותמיכה רגשית, באמצעות מודל הקרוב ביותר לתא משפחתי תקין.

הילדים מופנים לכפר ע"י שירותי הרווחה, במקום מגוריהם ובהסכמת ההורים, וברוב המקרים ההורים מגיעים לביקורים שוטפים. כעו"ס בכפר טיפלתי בילדים, הייתי בקשר עם ההורים הביולוגיים, ועם שירותי הרווחה. ביקרתי במשפחתונים באופן יום יומי, והדרכתי את הורי המשפחתונים באופן שוטף. הייתי גם בקשר עם בתי הספר בהם למדו הילדים.

הפן האישי:

העבודה הייתה מאוד מגוונת ומאתגרת, וכללה התמודדות עם הרבה קשיים רגשיים, שהתבטאו בהתנהגות, בתקשורת, ובבית ספר.

לצד הקשיים חוויתי גם סיפוק רב. ילדים רבים גדלו לאורך השנים בכפר, וסיימו בית ספר תיכון, חלקם בהצטיינות. בנוסף קשרו קשרים חברתיים ושרתו בצבא. ניתן לומר שבגרו והיו לאנשים נורמטיביים (לימודים, עבודה והקמת משפחה).

הצלחנו להעניק לילדים "בית חלופי" עוטף ותומך, ומכאן בא הסיפוק הרב ותחושת ההצלחה. לצד סיפורי ההצלחה היו גם ילדים שהתקשו מאוד להסתגל והקשיים ליוו אותם גם בבגרותם.

הזווית האישית

עלמה – למדתי מסבתי שתמיד נדע לעזור לאחרים, להיות בצד שנותן ותורם.