מאגר סיפורי מורשת

כל שנה בחודש יוני מתקיימת חגיגת הדובדבן שנמשכת שלושה ימים, כאשר במהלכה מגיעות נערות מכל מרוקו כדי להתמודד על התואר של " מלכת הדובדבנים”. ספרו ממוקמת  בשיפולי הרי האטלס הבינונים במרוקו בגובה של 850 מטר, וחצויה על ידי "נהר הגיא" . העיירה הפכה במאה השתים-עשרה למרכז אזורי של חיי קהילה וסחר עשירים ופוריים.

האוכלוסייה היהודית של העיירה בשנת  1920 כללה 8000 יהודים שחלקם היו ערבים ברברים שהתגיירו ליהדות, וחלקם השני יהודים שהגיעו ברובם לאחר גרוש ספרד. עם כניסת הצרפתים למרוקו ב 1912 אבי הפך לספק הראשי של מזון, בשר, תה סוכר ועוד לצבא הצרפתי ובזכות זאת התעשר ובנה ויללה ענקית בסגנון אלף לילה , שם אני גדלתי. רוב אוכלוסיית היהודים היו דתיים לומדי תורה ומאוד תמימים שחיו במלח (גטו) של העיירה.

על עצמי..

נולדתי למשפחה מאוד אמידה, לאבי עמרם  רפאל זיני ז"ל ואימי רינה ז"ל. אבי היה   נשיא  הקהילה היהודית במשך כארבעים שנה וזכה לקבלת" לגיון הכבוד"  מידי המלך, הנקרא- "וויסלם עלווית ", כמו כן הוא מופיע בספר הזהב של מרוקו של שנת 1934. בספר זה בכל שנה מפרסמים את האנשים המכובדים ביותר במרוקו.

אימי היתה עקרת בית, ולה היו 9 ילדים.את ילדותי העברתי בבית ספר עממי בסופרו עד גיל 12, ולאחר מכן נסעתי לארבע שנים לפנימיה בקזבלנקה, בה למדתי את מגמת החשמל, אשר היתה המחזור הראשון של לימודי חשמל במרוקו.

מגיל 8 ועד גיל 18 השתתפתי בפעילויות הצופים הישראלית של צרפת, וסיימתי כמדריך ראשי. אני מרגיש כי תנועת הצופים עיצבה את אישיותי והחדירה בי את הרצון העז לעלות לארץ, תהליך אשר כלל שיכנוע של הורי ומשפחתי לעלות לארץ יחד איתי.

בגיל ההתבגרות בזמן שהייתי בפנימיה חוויתי חוויות אשר נצרבו בזכרוני עד היום. חלק גדול מהסיפורים אני מספר לילדי ונכדיי בערבי שבת והם גומעים את הסיפורים בשקיקה. זכרונות אלו מלווים בתיאורים על חוויות מרגשות כגון- בילוי של 3 שבועות במחנות קיץ ביער בהרי האטלס בכל שנה. סיפורים מפחידים. זכורה לי פעם ביער כאשר עברתי ממחנה צופים למחנה אחר בדרך תקפו אותי להקת קופים אלימים אשר גרמו לי לברוח על נפשי.

בשנת 1955 עליתי לארץ עם כל משפחתי למעט אמי, אשר נפטרה כחודש לפני העלייה. כיון שהעליה היתה מהירה, נאלצנו להשאיר הרבה מאוד רכוש מאחורנו, כולל הווילה המפוארת, הצאן, הבקר, האדמות והתכולה העשירה אשר הייתה בבית.

מומי באירוע משפחתי

תהליך העלייה היה מאוד טראומטי. משעזבנו את הבית עד להגעה לארץ עברו שלושה חודשים של טלטלות ומחנות מעבר ולבסוף הגענו ישר למושב יד רמב"ם. המושב היחידי בארץ שאדמותיו נימכרו לתושביו עוד במרוקו. כשהגענו למושב היו שלושה בתים ראשונים בבנייה. מסביב כל מה שראינו היה גבעת  טרשים ערומה לגמרי.

בארץ המצב היה קשה, והיה עלי לפרנס את משפחתי בת 9 נפשות בעודי בן 19.

אני עדיין זוכר את ההליכה למכולת עם נייר קרטון ועליו חותמת במקום כסף אשר קיבלנו במזכירות המושב.אני ומשפחתי הגענו לארץ ב-21 לנובמבר 1955,  וכעבור שלושה ימים בארץ התחלתי לעבוד בצהל כחשמלאי. לאחר מכן התגיסתי לצהל בו שירתתי כקצין (רב סרן) עד לשנת 1981. משנת 1981-2004 עבדתי בחברת טלרד כמנהל לוגיסטיקה, ומאז אני מסייע לבניי לנהל את העסק המשפחתי שלנו.

בשנת 1920 אבי עמרם רפאל זיני, הזמין ספר תורה מירושלים של אותם הימים. הספר  נכתב בירושלים על קלף אמיתי והגיע לספרו שבמרוקו בשנת 1925, על גבי שיירות של סוסים וגמלים . הספר התקבל בעיירה כמתנה משמים. אבי שהיה באותם הימים עשיר  מאוד ערך לכבוד הספר תורה קבלת פנים שארכה כחודש ימים ואירח בנפרד את הרבנים והדתיים, את החילונים, את המכובדים, את הערבים, את הצרפתים ואת פשוטי העם.

הספר שירת את קהילת ספרו עד לשנת 1955, תאריך בו עלינו לארץ. ספר התורה הגיע לארץ יחד עם ארגז התכולה של המשפחה, לאחר שארזתי אותו בזהירות רבה בין שני מזרנים כדי שלא יפגע.

לאחר שנבנה בית הכנסת המרכזי במושב, הוכנס ספר התורה אשר נמצא במקומו עד היום. בשנות ה-80 נפרץ בית הכנסת, ולצערינו נגנבו זוג תפוחים של ספר התורה העשויים כל אחד כרבע קילו כסף טהור ועליו חרוט שמו שם אבי. לאחר הגניבה רכשתי זוג תפוחים חדשים מכסף אשר גם הם נגנבו. כיום הספר עומד ניצב עם תפוחים רגילים.

ספר התורה  כבד מאוד וקיים קושי למצוא בקהל מי שירים אותו ל"גלילה", בימות חג ושבתות. על כן הוחלט להחליף לו  את הפרוכת, החלפתי לארגז מעץ כמקובל בארץ.

את הפרוכת– "מעיל לספר התורה" שלו (ראה תמונה מצורפת), תרמתי למוזאון ישראל בו היא מופיעה במחלקת היודייקה עד היום. הפרוכת עשויה מריקמת חוטים מוזהבים על אריג כותנה ומשי.

הכתובת על הפרוכת: "זאת התורה אשר כתבתי לשמי עבדת  השם עמרם אזייני".

עד היום הספר  מהווה עמוד התווך בבית  הכנסת המרכזי במושב.

 

"נולד ב-1988 בספרות בעיירה בה סיים את לימודיוץ כל חייו עסק במסחר. ספק של הצבא הצרפתי מיום תחילת השלטון הצרפתי ועד היום (הפרוטקטורה). בעל עיטור לגיון הכבוד הגבוה ביותר במרוקו " הוויסלאם אלא ווייט".חבר מועצת העיר משנת 1931, ונשיא הקהילה היהודית הישראלית. סגן נשיא של מערכת החינוך בעיר וחבר בהרבה חברות פילנטרופיות יהודיות בעיר (כגון- בית יתומים אשר הכיל כ-  200 ילדים)".

פרוכת:  סבא מפרש: "מעיל לספר התורה".

ויקיפדיה: "הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים – אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים".

תשע"ו