מאגר סיפורי מורשת

שמי תחיה אוסם נולדתי בשנת 1938 בקיבוץ אפיקים.

השתתפתי השנה בתוכנית "הקשר הרב דורי" ביחד עם נכדי ליבי, בבית הספר "אפיקי ירדן" בקיבוץ אפיקים. ביחד בחרנו חפץ שיקר לליבנו, וליבי בחר לספר עליו.

סיפורו של חפץ – "זיכרונות ופזמונות" ספרו של עמיקם אסם 

אני, ליבי אסם, נכדו של עמיקם אסם (אחד מעשרת נכדיו) ובחרתי לספר, אודות הספר "זיכרונות ופזמונות" של סבי. ספר שסבא שלי אסף בו את יצירותיו לספר אחד, שיש בו שלושים סיפורים, ושלושים פיזמונות .

תמונה של הכריכה והתקציר שכתב יגיל אסם בנו השני של עמיקם

לפני חמש שנים, ביום שבת ה  26.12.2016 ערכנו מסיבה גדולה להפקת הספר הנ"ל, ובה גם חגגנו את יום הולדתם השמונים של סבא עמיקם, וסבתא תחיה. באותו אירוע, קיבל כל אחד מבני המשפחה את הספר למזכרת. קיבלתי את הספר באותו אירוע, כשהייתי בן שבע. הספר ברשות משפחתי כבר חמש שנים.

הספר הזה המלא סיפורים, מעולמו של סבא עמיקם. החומר נאסף על ידי יגיל ועמיקם. לקח להם שנתיים ימים לערוך, ולבחור מתוך מאה סיפורים, רק שלושים סיפורים, שנכנסו לספר. בנוסף להם מלווה הספר בפזמונים אשר לא מצאו את מקומם, בספרים אחרים, שעמיקם כתב. (עמיקם הרבה לספר לילדיו ונכדיו, סיפורים בעל פה מתוך מוחו).

הספר הופק ויצא לאור על ידי דודי יגיל אסם, ואשתו שרון ז"ל

הספר חשוב לי, כי בו מצויים סיפורים רבים, על חיי משפחתנו. היום מפאת מחלתו של סבא, הוא אינו יכול לספר אותם. עד היום הספר היה בביתי, אך לא עלעלתי בו. אני מקווה שאמצא את הזמן, והעניין לעיין בו, ואנחנו מקווים שהספר יעבור מאב לבנו, וכן הלאה. בעקבות הצעתה של סבתא, לבחור את הספר כחפץ הנבחר, אני מודה לה ואקרא בו.

זכיתי גם לספר לנכדי על ליל הסדר המיוחד, בתקופה בה שהינו בשליחות בבוסטון:

ליל הסדר- משפחת אסם (עמיקם תחיה ובניהם)

סבתא תחיה מספרת – "הימים היו לפני חג הפסח, אנחנו משפחת אסם עם שלושת ילדינו יניב ,יגיל וינון, שהינו בבוסטון לרגל שליחותינו בתנועת "יהודה הצעיר". באחד הימים, יגיל רכב על אופניו הביתה, כאשר בפינת הרחוב חיכו לו שלושה ילדים סינים, שברצונם היה להתנגש בו ולהפיל אותו. הם הצליחו במזימתם, ובנופלו מן האופנים הוא שבר את שתי שניו הקדמיות .למרות הכאב, הוא אסף את השיניים השבורות, והגיע איתם הביתה. שקלנו מתוך חרדה גדולה, מה לעשות ולמי לפנות. נזכרנו שבאפיקים שהתה קבוצה של משפחות מתנדבות שהיו רופאי שיניים.

זכרנו את השם קירשנבאום, שגר בבוסטון ואומץ על ידי משפחתה של אחותי רוחל'ה אברון. אחרי חיפושים קדחתניים בספר הטלפונים הענק של בוסטון, מצאנו את השם קירשנבאום רופאי שיניים.  מיד טלפנו אך לא קיבלנו תשובה. התעקשנו והמשכנו לטלפן, עד אשר ענתה לנו המזכירה שלו, ואמרה שד"ר קירשנבאום ואשתו, חזרו מישראל חולים, ואינם יכולים לענות. ד"ר קירשנבאום שמע את השיחה וצעק: "מי זה דיבר שם בטלפון?" והמזכירה ענתה לו שליחים מקיבוץ אפיקים, מישראל.

הוא לקח מיד את הטלפון, וענה לנו בקול חלש ושאל מה קרה. עמיקם ענה לו באנגלית רהוטה, וסיפר לו את אשר קרה ליגיל, והוא הודיע לנו שאנחנו מתייצבים אצלו מיד עם השיניים השבורות.  מזלנו שהוא גר מעלינו, ברחוב ניוטון שלא היה מאוד רחוק מאתנו.  הגענו מופתעים ושמחים גם יחד, שמצאנו את הרופא. הוא הדביק ליגיל את השיניים, ועשה כל מה שצריך, ואף קבע לנו תור חדש .

ערב הפסח הגיע, השולחן היה ערוך, והיו לנו אורחים רבים מהתנועה, ("יהודה הצעיר"), והתחלנו לקיים ולקרוא את הגדת הפסח כהלכתה. כאשר הגענו לסיפור אליהו הנביא (כאשר כוסו מונחת בראש השולחן, ומחכה לו לפי המנהג), הודיע עמיקם לינון הצעיר, שעליו ללכת לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. כאשר ינון פתח את הדלת, הופיע לפניו דמות שכולה עוטה לבן, מכף רגל ועד ראש, הוא הושיט לו כוס מכסף וברח. ינון חזר כולו חיוור, וסיפר שפגש את אליהו הנביא בפתח, והוא שנתן לו את הכוס. כמובן שכולנו היינו ספקנים לגבי אותו סיפור, אבל היינו סקרנים מי עשה לנו את אותו תרגיל.

כעבור מספר ימים הגענו לביתם של הרופאים, הם כבר הבריאו, והם שאלו אותנו, האם קיבלנו את הגביע מבנם. אמרנו שאכן קיבלנו גביע, אבל אנחנו לא יודעים  ממי. הם סיפרו לנו שבערב פסח, הם נזכרו בגביע, שנשלח מאפיקים, והסבירו לנו שרוחל'ה שלחה לנו את הגביע, והם שכחו לתת לנו אותו. כאשר בנם מהר למסיבה באוניברסיטה, הם בקשו ממנו להביא לנו את הגביע, לביתנו. הוא מיהר מאד, ואסור היה לו לחנות ברחוב, לכן הוא נתן את הגביע לילד שפתח את הדלת, ורץ לדרכו. כך נפתרה התעלומה המשמחת של ערב חג הפסח בבוסטון".

הזווית האישית

סבתא תחיה, והנכד ליבי אוסם, השתתפו בתוכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר אפיקי ירדן בקיבוץ אפיקים, בשנת תשפ"א – 2021.