מאגר סיפורי מורשת

 

 

את יוסי מלר הנזכר שם הכרתי לימים בנתניה כבעל חנות חמרי כתיבה..

  

 

 

 

 

כאשר הגיעה שעתי להוולד לוו את אמא שני צנחנים בריטיים (שזכו בכינוי הגנאי "כלניות" בשל הכומתה האדומה שחבשו) למקרה שהבטן והחזה אינם אותנטיים ומשמשים להברחת נשק ותחמושת, אחד האמצעים המקובלים על אנשי המחתרות. וכאשר נולדתי במשקל 4 ק"ג אמרו הכל "איזה טרוריסט גדול נולד". פתק מבית החולים מאותם ימים מגדיר את הפרמטרים שלי כך: "התינוק לוביץ', נולד 4.000 משקל נוכחי 3.800 מקבל יניקה כל 4 שעות".ברשותי, כמובן, תעודת לידה של ממשלת פלשתינה-א"י בשלוש שפות- אנגלית, עברית וערבית. א"י היא ארץ-ישראל- הבריטים לא הסכימו לפרט עוד במסמכים הרשמיים, ולכן השם "איה" היה מאוד פופולרי באותה תקופה. בקישור לשירונט: השיר "איה": "במשעול הרץ הגייאה ,ראינוה, ידידי, במושב קראו לה איה (איה) ובגדוד קוראים לה אי". 

 

מי שידע להתהלך מצוין עם הבריטים היה בן-דודו של אבי, אלי-דוד (אליהו דוד בדש). הוא שמש מוכתר המושבה כרכור. מאחר שחי תקופה מסוימת באנגליה ידע לשוחח עם הבריטים בשפתם, להזמין אותם לפייב-או'קלוק טי כדי לטפח יחסים טובים.

 

אכן, הודות לקשריו הצליח למשל, לשחרר את משה דיין ממעצר בסי.איי.די. (הבולשת) בחיפה אצל מייג'ר קונקווסט הידוע לשמצה. קשרים אלה הועילו גם באירוע שונה לחלוטין – שוטרים בריטים השתתפו ביציקת הגג לבית הכנסת בכרכור. ביתו של אלי-דוד עמד בלב המושבה מול בית הספר והוקף בפרדס רחב ידיים שלא היה גזום למשעי כמקובל היום ועל כן משנכנסת לפרדס חשת כאילו במעבה יער.

 

בין סגולותיו יש לציין את הכנסת האורחים שבאה לביטוי סמלי בעובדה שלביתו הייתה דלת בכל אחת מפאות השמיים. האיש היה גם בשלן מעולה. גולת הכותרת של חג הסוכות הייתה ישיבה בסוכה הגדולה והמפוארת שבנה במרפסתו.