מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ספורה של סבתא רחל ז"ל

סבתא ואני בחגיגת בר-המצווה שלי
סבתא בצעירותה
חברה בארגון "נשות הדסה" בארה"ב, שם סבתא "נדבקה" בציונות ועלתה ארצה
סבתא נולדה בניו יורק, בתאריך 12.11.1921.
הילדות בניו יורק
סבתא גרה בניו יורק, בדירה בקומה רביעית בבניין בלי מעלית. סבתא זוכרת שכשהיא הייתה עולה במדרגות, היא הקפידה לא לדרוך חזק על כל מדרגה שישית (בגלל מגן דוד עם 6 פינות), ולעומת זאת היתה דורכת חזק על כל מדרגה רביעית (צלב נוצרי). היא גרה עם הוריה, אחותה הגדולה פרידה והאחות הקטנה נעמי.
סבתא ואחיותיה היו לומדות בבוקר בבית ספר רגיל, ואחרי הצהריים היו לומדות בבית ספר לעברית. סבתא ומשפחתה גרו באזור עם הרבה יהודים ואיטלקים, בעיקר מפני שזה היה אזור זול. הייתה ליד הבית שלהם תחנת רכבת, אך לסבתא היה אסור להתקרב אליה.
כשאביה של סבתא הגיע מליטא לארה"ב, הוא (כמו רבים אחרים) קיבל מהממשלה חלקת אדמה במערב, אבל הוא היה חולה לב והיה לו קשה מאוד לעבוד בחקלאות. כשהוא לא היה יכול עוד לעבוד הוא חזר לניו יורק, ושם הוא עבד במכירת מוצרים שהוא היה קונה בבתי עסק ומספק אותם לצרכנים. סבתא זוכרת שזאת הייתה עבודה גועלית ומעייפת.
אמה של סבתא הייתה תופרת מצוינת ועקרת בית, ולאחר שאבא של סבתא לא היה מסוגל להמשיך בעבודה בגלל מחלתו, אמה החליפה אותו בעבודתו.
סבתא זוכרת שלאמה היה קשה מאוד גם לעבוד וגם לטפל באביה. סבתא גם זוכרת שאמה אף פעם לא ביקשה עזרה ממנה ומאחיותיה, וסבתא מאוד מצטערת על זה שהיא לא הציעה לעזור לה (היא מצטערת למרות שבמשפחתה היה כלל, שהילדים משקיעים את כל זמנם בלימודים, ולא בשום דבר אחר). בתקופה ההיא לא היה מקרר חשמלי, אלא "ice box", וסבתא זוכרת שכל יום אנשים היו עוברים בין הבתים כדי למכור בלוקים של קרח.
בתקופה ההיא לא הייתה טלוויזיה ולמשפחה גם לא היה רדיו, לכן, אביה של סבתא היה שומע מוסיקה באמצעות פטיפון. יום אחד סבתא הגיעה לביתה וראתה רדיו… וכולם כל כך שמחו.
למשפחה של סבתא היה בילוי מיוחד משלהם. היה להם שולחן עגול, והם היו משחקים בלצעוד מסביב לשולחן בטור. אבא של סבתא היה נותן את הקצב ולפי זה הם צעדו.
לסבתא הייתה ילדות שמחה מאוד.
העלייה לארץ וחייה בישראל
סבתא הייתה חברה בארגון שנקרא "נשות הדסה" בארה"ב, ביחד עם שירלי, חברתה הטובה ביותר. שם סבתא "נדבקה" בציונות.
לסבתא היה קשה מאוד להיפרד ממשפחתה. היא זוכרת בעיקר שברבי, הבת של פרידה, שהייתה בת 4 כשסבתא הפליגה לארץ, צעקה לה מהרציף: "oki, don’t go" (הכינוי של סבתא במשפחה היה "אקי").
סבתא עלתה לארץ בשנת 1947, במסגרת "גרעין", והגיעה לקיבוץ גניגר, שם היא חייתה במשך שנתיים, והשתלבה בחיי הקיבוץ. סבתא זוכרת שיום אחד, היא הלכה לביתה מהמקלחת הציבורית, ובדרך צלף ירדני ירה לעברה כדור. לשמחתי, הצלף פספס את סבתא.
תמונה 1
אחרי שסבתא גרה בגניגר, היא התאחדה עם הקבוצה "מכבי הצעיר". אתם היא הלכה לרעננה, לקבוצה אחרת שהיו שם עוד לפני ההתיישבות. לאחר מכן עברה סבתא לקיבוץ "הסוללים" ליד נצרת, בערך לשנתיים. בזמן הזה סבתא כבר רצתה להתחתן, אך שם כולם היו צעירים ממנה, אז היא עזבה ועברה לתל אביב. מזלה היה שבסמינר הקיבוצים חיפשו עוזרת הוראה במעבדה, שם היא עבדה, למדה ופגשה את סבא, שלמד שם גם הוא. מה שבעיקר קשר ביניהם היו טיולי הצפרות. לאחר זמן מה הם התחתנו, וסבתא עברה לקיבוץ כפר מנחם עם סבא.
 
תמונה 2
כשסבתא הגיעה לקיבוץ, בשנת 1951, היא עבדה במחסן הבגדים. לאחר מכן היא לימדה קצת בחברת נוער, אבל סבתא אומרת שהיא הייתה מורה ממש לא טובה.
תמונה 3
אחר כך היא עבדה בספריית בית הספר, והיא עובדת שם בערך עד גיל 85. סבתא תמיד אהבה לקרוא.
בשנת 1952, נולד אליעזר (אחיו של אבא), ואחריו גיל, בשנת 1958.
תמונה 4

חוויה משותפת שלי ושל סבתא
סבתא מספרת שכשהורי נסעו לחו"ל, כשהייתי בערך בן 5, נסעתי עם האחיות שלי לסבא וסבתא בקיבוץ. כשהיינו אצלם, תום ואני רבנו, ואני כעסתי ויצאתי מהבית. אליעזר, שבדיוק בא אל סבא וסבתא, ראה אותי והחזיר אותי הביתה. אליעזר סיפר לסבא וסבתא בדיוק מה קרה, וסבתא זוכרת שהייתי מאוד מאוכזב בגלל שאליעזר אמר לי שהוא לא יספר, ובכל זאת הוא סיפר.

 
אילן היוחסין המשפחתי  
תמונה 5

קישור לסיפורו של סבא יואל דרום – "סבא-על"
רכזת תכנית הקשר הרב דורי
ארנה דרום

מילון

ice box
ארגז קרח תחליף ל"מקרר". סבתא זוכרת שכל יום אנשים היו עוברים בין הבתים כדי למכור בלוקים של קרח.

ציטוטים

”הקפדתי לדרוך חלש במדרגה שישית (למגן-דוד 6 פינות), ולעומת זאת דרכתי חזק ברביעית (צלב נוצרי).“

הקשר הרב דורי