מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סערה בלב ים מבולגריה לישראל

הסבתא דורה דונה
הנכדה אליה
האנייה הקטנה והרעועה לא הצליחה לשרוד את הסערה והתפרקה. הושלכנו בלב ים ללא ידע בשחייה בקור העז

שמי דורה דונה טל. נולדתי ב-06.09.1925 בקיוסטנדיל שבבולגריה, להורי אלברט ורגינה אריה. עליתי לארץ בשנת 1940.

לאחר שבגרתי במקצת עברנו לעיר הבירה של בולגריה סופיה. אפשר לסכם את חיי בסופיה כחיים טובים ושלווים עד לכניסת הגרמנים לבולגריה. אבי שעסק בטבק הבין שהזמן קצוב וחייבים לעזוב כמה שיותר מהר. הוא מכר את רכושו וקנה כרטיסים לאנייה למשפחה המצומצמת, שאמורה להפליג ולהגיע לארץ ישראל. הכל נשמר בסוד.

היום המתוכנן הגיע. לקחנו מעט מאוד ציוד והגענו למקום המפגש עם האנייה. נדהמנו לראות שמדובר באנייה קטנה ממש וכ 500 נוסעים עליה. אך לא הייתה ברירה אי אפשר היה להישאר בבולגריה יותר. עלינו לאנייה. כך הפלגנו בתנאים ללא תנאים.

בלילה התחוללה סערה גדולה מול חופי תורכיה ,האנייה הקטנה והרעועה לא הצליחה לשרוד את הסערה והתפרקה. הושלכנו בלב ים ללא ידע בשחייה בקור העז. לילה שלם נלחמנו במים על חיינו היינו ממש בין חיים למוות. בנס גלוי ובחסדי השם נצלנו מן התופת. היינו המשפחה היחידה שניצלה בשלמותה מכל 500 האנשים שהיו על האנייה. הגענו אל חופי טורקיה פצועים וחסרי כל ללא ביגוד מתאים כל מעט הרכוש שאבא לקח נסחף  למעמקי הים.

חשבנו שהתופת מאחורינו אך התורכים  לא היו מסבירי פנים. הם העלו אותנו על אנייה ושלחו אותנו חזרה לבולגריה. הפחד היה נורא. מה יעלה בגורלנו מול כל הנאצים המחכים לנו בחופי בולגריה.

אך השם החליט שאנחנו צריכים להמשיך לחיות ועשה שוב נס. אבי הצליח להשיג כרטיסים בשנית. זהו נס גלוי כי את כל הרכוש נטשנו בעזיבה הקודמת.

היום המיוחל הגיע ועם לב מלא חששות עלינו שוב על אנייה נוספת לכיוון ארץ הקודש. ההפלגה הסתיימה והגענו ארצה. כמובן בעלייה בלתי חוקית. והבריטים ששלטו אז בארץ ישראל לא אהבו את המהגרים הלא חוקיים והעבירו אותנו למחנה המעפילים בעתלית.

שהינו שם משך זמן בתנאים מחפירים. כמעט ללא מזון ובעבדות . הייתי בסך הכל ילדה בת 14.

יום אחד נכנסה אישה בשם הנרייטה סולד ושחררה את כל הילדים. עם הרבה חששות עזבנו את ההורים ונסענו אתה. היא הביאה אותנו לפנימיית הנוער "בן שמן". שם שהיתי כ 3 שנים עד לשחרור הוריי מעתלית.

הזוית האישית

לאחר השחרור נישאתי לבעלי וב"ה הקמנו בית נאמן בישראל.

מילון

הנרייטה סולד
הייתה מחנכת וסופרת בארה"ב. היא תמכה במהגרים היהודיים בסוף המאה ה-19 ובראשית ה-20, וסייעה להם לקבל אזרחות. ב-1909 החלה בפעילות ציונית. ב-1912 הקימה את ארגון "הדסה" ופעלה לשיפור הישגי הרפואה בארץ ולביסוס שירותי הרווחה. ב-1933 התמנתה למנהלת "עליית הנוער", ארגון שהעלה לארץ בני נוער שנמלטו מאימת השלטון הנאצי, קלט אותם בארץ וחינך אותם בקיבוצים, בכפרי נוער ובפנימיות.

מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית
שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות, וכן כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940[1], ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל.

ציטוטים

” לאחר השחרור נישאתי לבעלי וב"ה הקמנו בית נאמן בישראל“

הקשר הרב דורי