מאגר סיפורי מורשת

הורי סיפרו לי את סיפורו של סבא, סעיד סאלם שנולד בשנת 1918 בתימן

שמו סעיד סאלם שמקורו הוא מהשבט בו נולד מחוז חוגריה. הוא השתמש באותו שם עד יום מותו, ואת שמו בחרו לו. אין תאריך יום הולדת, בתימן לא היה להם תאריכים. בתימן ציינו תאריכים לפי החג הקרוב ביותר אליך. למשל, אם נולדת לפני פסח אז היו אומרים שנולדת לפני פסח.

שאחרי זמן מה שעלה לארץ הוא הרגיש כמו בן אדם אחר. זה לא היה קל לו לעזוב את הבית עם אחותו היחידה. כדי להתפרנס הוא נדד בין הכפרים ומכר תכשיטים. היה קשה לו ללכת מכפר אחד לכפר אחר ולמכור תכשיטים שהכין במו ידיו, למרות שהיו חסרי חשיבות רגשית בשבילו.

אחרי שהיה מסיים את עבודתו במכירת תכשיטים, הוא היה הולך לבתים של חברים שלו. הם היו נפגשים ומדברים על הבעיות שלהם. בנוסף הם היו הולכים להתפלל ולהאזין לשירים של הרב שלום אשכנזי שאותם שרו זמרים מתימן כמו: ציון גולן, אביהו מדינה.

הם למדו לקרוא בספר תורה בתימנית הפוך וזה היה במין בית מדרש קטן ואת כל זה עשו בזמנם הפנוי, ולא למדו במסגרת של בית ספר או גן. סבא רבא שלי, אבא שלו לימד אותו צורפות וכך למד להכין תכשיטים יפים, אותם מכר בכפרים.

בגיל 32 עלה לארץ, שהיה עבורו הדבר הכי שמח. כמו לכל תימני גם הוא חלם לעלות לישראל.  אחרי שעלה  לארץ, הם התיישבו במעברת עין שמר ואחרי כמה זמן אמרו להם לעבור למעברה בנהריה ושם התיישבו.

שם באזור התגייסתי להג"א, סוג של שרות צבאי לעולים חדשים, מבוגרים. לא השתתפתי במלחמה למזלי. אחרי שסיימתי את שירותי בהג"א, עבדתי במפעל טקסטיל כדי לפרנס את אשתי.

את אשתי הכרתי כבר בגיל צעיר והתחתנתי בגיל 12, כך היה נהוג בתימן לחתן נשים בגיל 12, כי אם לא היו מחתנים אותן, הערבים היו חוטפים אותן.

בארץ עבדתי במפעל טקסטיל, זו הייתה עבודה שהתאימה לי, בהתאם להשכלה שלי. אם הייתי יכול הייתי לומד יותר ומשקיע יותר. מצד שני, אולי לא הייתי מכיר את אשתי ובניי לא היו קיימים היום.

אז זה סוף הסיפור של סבי שאותו לא יצא לי להכיר.

הזוית האישית

ינאי סולימן מביא את סיפורו של סבא.