מאגר סיפורי מורשת

הסיפור התרחש בשנת 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה. ברית המועצות נלחמה נגד צבא של היטלר.

תחילה היטלר תקף והגיע עד לפאתי מוסקבה (בירת ברית המועצות) והייתה סכנה לכל תושבי העיר. אני נולדתי בעיר סמרה שברוסיהבשנת 1938 להורי מבית משפחת ושתרובסק'. עם פלישת הגרמנים הייתי בת ארבע. עקב האיום על מוסקבה הועברו אישי ציבור חשובים, פוליטיקאים, מנהיגים, דיפלומטים והשגרירות לעיר סמרה, בה נולדתי ושם גרנו.

סמרה ברוסית: Самара, מ-1935 עד 1991 נקראה העיר קויבישב, ברוסית: Куйбышев, זו העיר השישית בגודלה ברוסיה, השוכנת על גדות נהר וולגה, בירת מחוז סמרה.

"בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן הקרב על מוסקבה כאשר היה חשש ניכר שמוסקבה תיפול בידי הגרמנים – החליטו סטלין וההנהגה הסובייטית להפוך את קויבישב לבירה הזמנית של ברית המועצות במקרה שמוסקבה תיפול, ולשם כך אף העבירו לשם את הממשלה, את מוסדות השלטון ומרכזיהמפלגה הקומוניסטית, ואת נציגי השגרירויות הזרות. גם סטלין עצמו התכוון לברוח לקויבישב אולם חזר בו לבסוף ונשאר במוסקבה. הממשלה וראשי המשטר נשארו בקויבישב למשך תקופה קצרה עד שהחלה להתייצב קו החזית במוסקבה במהלך חודש אוקטובר 1941 אז חזרו למוסקבה". (ויקיפדיה)

סמארה היוותה מקום מפלט בטוח ולכן לא ניתן היה למסור את העיר הזו לידי הנאצים. היטלר הגיע עד לנהר וולגה אך בקרב זה הם הובסו למרות הקרבה לסמרה.

איך הקרבות והמצב השפיעו עלינו בבית?

במשפחתנו, אבא שלי שרת בצבא הרוסי שנלחם נגד היטלר. אימא שלי הייתה רופאהבמקצועה היא שימשה כרופאה ראשית שהתמחתה בטיפול בלוחמה כנגד נשק כימי וביולוגי. גם דודה שלי (אחות של אימא שלי) נמלטה ממוסקבה עם שני ילדיה מאחר וחששה מהרדיפות של הנאצים במוסקבה ומצאה מקלט בביתנו. כולנו גרנו ביחד בשיתוף פעולה, בדירה מאוד קטנה – זו הייתה תמונת המצב במלחמה שהייתה זמן קשה עבור כולם.

את המזון כל אדם קיבל לפי כרטיסיות שהוקצבו במקומות העבודה השונים. היה מחסור חמור במזון. הייתי ילדה קטנה בת ארבע בלבד, אולם אני זוכרת מראות רבים, אני זוכרת את החיילים של ברית המועצות ואת הטנקים השונים ממש על שפת הוולגה. הם התכוננו לקרב הגדול בעיר "סטלנגרד". גם ליד וולגה לא רחוק מהעיר שלי – סמרה.

בסטלנגרד היה הקרב גדול והיטלר התחיל לסגת לכיוון מערב, וכך המשפחה שלנו הצליחה לחמוק מהגורל האכזר שהתדפק למרגלות העיר שלי – סמרה.

את התקופה שלאחר המלחמה אני זוכרת כתקופה של נדודים רבים. כל הילדותי שלי, היא סיפור של מעבר  בין הערים השונות משום שאבא שלי עסק בתחום הבניה והיה צורך בשיקום ובנייה בכל מקום אחרי המלחמה הקשה.

זהו בית הכנסת הכוראלי בסמרה לאחר השיפוץ מחדש בשנת 2015 (מתוך ויקיפדיה)

הזוית האישית

נטליה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמיד מרק. במפגשים היא סיפרה לו על ילדותה בתקופת מלחמת העולם השנייה. התכנית הופעלה בהנחייתה של המורה אנסטסיה.