מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתי רוז'ה מיזדו (Rózsa Mizda) נולדה בהונגריה בסומבוטהיי. הסביבה שבה היא גדלה – בתים פרטיים עם שטח גדול וגינות לגידול פירות ירקות, סביבה שקטה. היא גדלה בבית עם ארבעה חדרי שינה שתי קומות עם עליית גג, היה מטבח לבישול, מכונת כביסה.

היא שיחקה בילדותה במשחקי קופסה, קלפים, דומינו, תופסת, מחבואים. השכונה הייתה שקטה, לא היה ים בסביבה, אבל היו אגמים ונהרות.

שם אביה –  פאל, שם אמה רג'ינו, שם האחים: (אחות ושני אחים), מריאה, ג'ורג', טיבור.

ההורים עבדו באסם גידלו פירות וירקות והכינו ריבות ויין. הוריה דאגו לטפל בצרכי המשפחה ככל שאפשר. כיום רק אח אחד של סבתא שלי עדיין בחיים. בביתה אכל גולש סילבש גומבוץ (שזיף מצופה בסוכר בתוך בצק עם קינמון שמבשלים במים חמים), מרק בשר ולחם עם ריבה, חלק גדול מהדברים שהם אכלו הם גידלו בעצם ואת השאר כמו חלב, לחם, ביצים ואורז, קנו בחנויות או בשוק.

תקופת בית הספר

לסבתי היו הרבה חברים. בעיקר, בגלל שרוב מי שלמד איתה בבית הספר גר באותה הסביבה. סבתי אהבה לקרוא,ללמוד, לטייל עם הכלב ביערות, שמיעת מוזיקה וניגון בפסנתר,מין סתם לא היה פלאלפון אז אם היא רצתה לדבר עם חברות שלה היא הלכה אליהן.

שם בית הספר היסודי שבו היא למדה גוטהרט. (גוהרט היה תצפיתן כוכבים שגילה כוכבי לכת וגילה אותם והוא היה ההונגרי הראשון שהשתמש בזרימת הנהר לניצול אנרגיה ועליו בית הספר נקרא). מקצועות הלימוד היו: שפה הונגרית, מתמטיקה, מדעים, היסטוריה, גאוגרפיה וספורט (ברמה גבוהה ושלחו את התלמידים לתחרויות), שירה, ציור, ביולוגיה, כימיה, פיזיקה והשפה הרוסית.

המורים אהבו אותה כי היא הייתה תלמידה מצטיינת בכל המקצועות. המשמעת הייתה מאוד חשובה בבית הספר. בית הספר היה לתלמידים מצטיינים, כך שלא היה צורך להעניש תלמידים כי לא היו בעיות משמעת. (במידה שכן, לכל תלמיד היה ספרון שהיה כתוב בו ציונים והיו גם דפים ריקים לכתיבה כך שהמורים היו כותבים במידה שהתלמיד היה מפריע וההורים היו צריכים לחתום ולהעניש אם ירצו.

הייתה תלבושת אחידה, סוג של סינר שהתלמידים לבשו על הבגדים שלהם כדי שלא יראו את הבגדים של התלמידים. למקרה שתלמיד מובך שהמצב הכלכלי בבית לא ממש טוב ואין לו בגדים יפים או כדי שהבגדים שלהם לא יתלכלך בדרך כלל הסינר הזה היה בצבע כחול גם בנים וגם בנות היו צריכים ללבוש את זה. לא היה דגם ספציפי שהיה צריך כל אחד ומה שנוח לו.היו טיולים גם בתוך העיר וגם מחוץ לעיר והיה יותר מטיול שנתי אחד בשנה  לא היו מסיבות כי תלמידים צריכים ללמוד לא כדי לחגוג.

סבתי אהבה מתמטיקה, ציור, הונגרית וספורט. לא אהבה היסטוריה, ביולוגיה וכימיה. היה חדר אוכל בבית הספר. לא היו תנועות נוער אבל היו טיולים של עשרה ימים מבית הספר בחופשות.

תקופת הנעורים

סבתא שלי נהגה לשמוע שירים של מודורוס גבור (Madarász Gábor). בתקופת הנעורים שלה היא נהגה ללמוד כמה שיותר כדי שתיכון טוב יקבל אותה אבל לפעמים היא  עזרה בגינון, קניות, בישול. בנוסף היא הייתה מציירת, צופה בטלוויזיה או מבקרת את החברות שלה. לא היו הרבה עיסוקים כמו בימינו, אבל תמיד היה כיף והיה מה לעשות ודרך כלשהי להעביר את הזמן.

סבתא שלי לא יהודיה ולכן אף פעם לא עלתה לארץ היא חייה בהונגריה בבית שהיא גידלה בו את אימא שלי ודוד שלי.

באותה התקופה שסבתא שלי הייתה צעירה היה קירוב בין ההורים והילדים, אבל גם המשמעת הייתה חשובה. מין הסתם ילדים אהבו את הוריהם ועזרו כמה שאפשר למשפחה בבית ועבודה מחוץ לבית .ולכן ציונים טובים בבית הספר היה חשוב כדי שלילדים תהיה עבודה שיוכלו לפרנס כמה שיותר את משפחתם .. אבל החלק של המשמעת  היה חשוב ביותר.

סבתא שלי עבדה עם אחות של סבא שלי באותו המקום ופעם אחת סבתא שלי פגשה אותו ברחוב והם התחילו לדבר ולשתף דברים ומאז הם התחילו לצאת. לסבתא שלי וסבא שלי יש שני ילדים, אימא שלי  ואחיה – הוא הדוד שלי. לדוד שלי יש גם שני ילדים ולאימא שלי יש שלושה ילדים וחמישה נכדים.

הזוית האישית

אדם בנעים: היה לי כיף ולמדתי הרבה על סבתא שלי.

סבתא רוז'ה:  "הכי חשוב לי הבריאות שלי והמשפחה שלי יותר מזה לא צריך."