מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי לאה רוזנר, בת לשושנה ויחיא סעדי. נולדתי בשנת 1954 בישראל. אספר לכם את סיפור עליית הוריי מתימן לארץ ישראל.

בשנת 1949 ממניעים שלא התבררו, פרסם האמאם של תימן צו המתיר ליהודים להגר בחופשיות לישראל. עקב הודעתו והידיעות על הקמת מדינת ישראל החלו רוב היהודים לצאת מתימן. אבי נולד בכפר שנקרא "מלחם," הוריו נפטרו בעודו ילד קטן ולכן הוא נאלץ להצטרף לאנשי כפרו כדי לעלות לארץ ישראל. אמי נולדה בכפר גברעם סמוך לצנעה. הורי אימי מכרו את אדמתם וכל רכושם, מלבד מספר בהמות משא לשאת את מטענם, והחלו לצעוד לכוון המפגש בעיר חאשד.

בדרכם נתקלו בשודדי דרכים. הורי אמי דאגו לאוכל ובמיוחד למים כיוון שהערבים הרעילו את בארות המים. לצערנו חלק מהיהודים ששתו מהמים בלא לדעת שהם מורעלים מתו וקברו אותם שם. כאשר הגיעו למפגש אספו אותם במשאיות לכיוון המטוסים. היהודים הוטסו בסיוע הג'וינט, מעדן לישראל במבצע שנקרא מבצע על כנפי נשרים ו"מרבד הקסמים".

כאשר הגיעו לארץ הוסעו באוטובוסים למחנה מעבר או בית עולים ליד קיבוץ עין שמר. שם שוכנו כמה משפחות במחנה עולים ענקי. דאגו להם שם לאוכל, לביגוד ולטיפול רפואי. לאחר זמן מה פיזרו אותם בישובים ברחבי הארץ. הורי אמי גרו בראש העין והוריי, אבי ואמי, נישאו בארץ וגרו בעיר עכו שם הקימו משפחה עבודה וחברה.

קשיי הקליטה

אבי עבד בכל עבודה מזדמנת כדי להביא פרנסה הביתה. האוכל שקיבלו היה מוגבל ע"י כרטיסים (תלושי מזון) לכל משפחה. בנוסף גם גייסו את אבי לצבא. אז היה מבצע של מלחמת השחרור. אמי נותרה לבד בבית עם תינוקת ללא עזרה. היה לנו ריהוט דל. כשאבי היה מגיע מהצבא הוא היה מביא עמו אוכל שהספיק להם להתקיים. במשך הזמן אמי מצאה עבודה במשק בית (עוזרת). החיים הקהילתיים היו מגובשים: בתי כנסת, מפגשים משפחתיים, המון שמחה ועזרה לזולת. וכך לאט לאט הם הצליחו לשקם ולבסס את חייהם ולגדל את ילדיהם.

הזוית האישית

הסיפור נכתב במסגרת התכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר מצפ"ה, קריית מוצקין.